שיחה, so it might take a little bit longer, but we'll start. Yeah, we... Okay. חלק י''א שיחה ב'. בקשר למכת ערוב שהביא הקדוש ברוך הוא על מצרים, concerning the מכה of ערוב, which, as we know, ערוב means a mixture. But it means that the אייבערשטער sent a mixture of wild animals to roam around מצרים and with biting and killing, etc. So, concerning that מכה that the אייבערשטער brought on מצרים, מספר בפרשתנו, the תורה tells us in this week's פרשה, שהקדוש ברוך הוא ציווה למשה לאמור לפרעה, השם commanded משה to say to פרעה like this: כי אם אינך משלח את עמי, if you're not going to send out my nation, הנני משליח בך... את הערוב. So, the literal translation, as it would seem, משליח would mean send. But as we'll see in רש''י, משליח here doesn't mean send. משליח בך means I'm going to entice to, on you, את הערוב, the mixture. ומלאו בתי מצרים, and they're going to fill the houses of מצרים. ומלאו בתי מצרים את הערוב, the ערוב is going to fill the houses of מצרים, וגם האדמה אשר הם עליה, and also the land which is on it. Which means that there will be full, a big mixture of wild animals, and they're going to go roam around and do what wild animals do: they're going to bite and kill. This is the פסוק. רש''י בפירושו, רש''י in his in his commentary, מעתיק מן הכתוב את התיבות משליח בך. רש''י quotes these two words from the פסוק: משליח בך. ומפרש, און ער טייטשט עס אויס, what do these two words mean? It means מגרה בך, that I will entice to, on you. וכן, רש''י adds a ראיה that this is the פשט from a different place. The פסוק says, ושן בהמות אשלח בם. In פרשת האזינו, it says the teeth, the tooth of בהמות, of animals, I will send to you. There, it also doesn't mean send. There it means entice. לשון שיסוי, אנציטר בבלע''ז, in French, whatever, it's called inciter. It's לשון שיסוי. Now, the word שיסוי is another word for enticing. מגרה בך is enticing and שיסוי is enticing. But I just want to mention, and it's נוגע to the שיחה later, that the word שיסוי means a harsher, a worse enticement than the word מגרה. מגרה is one level and שיסוי is another. But that's what רש''י says here, that when it says משליח בך, it means entice. ובפשטות כוונתו, בפשטות, what is רש''י trying to tell us? להורות, he wants to explain, שתיבת משליח אינה מלשון שילוח, that over here the word משליח is not sending, כמו אם אינך משלח בהתחלת הפסוק הזה עצמו. In this פסוק itself, it starts off, אם אינך משלח את עמי. There it means if you're not going to send them. So, there it means sending, but the word here, משליח בך, is not that, אלא שהוא מלשון גירוי. It's לשון of enticing. על דרך אל תתגרו בם, וכיוצא בזה. Where do we find the word גירוי? In another פסוק that's later on in דברים, which means entice. וכמה דיוקים מכריחים פירוש זה, and a few and a few דיוקים forces רש''י to tell us that the פשט is not sending, but enticing. Why? Number one: אם משליח הוא במובן של שילוח, if it means sending, הרי צריך להיות כתוב משלח, כמו בתחילת הפסוק. Just like the beginning of the פסוק, אם אינך משלח, sending, he should say הנני משלח, send, I will send. What's the י' there, משליח? That's number one. So, a סימן that it's not sending. Another thing, ב': בלשון שליחות, מתאים יותר לומר משליח את הערוב בך. If it would mean לשון sending, it would rather say, instead of משליח בך את הערוב, it would say משליח בך משליח את הערוב בך. Why? That's, זאת אומרת, it means, הנשלח, if you say I'm sending, first you say the one you're sending or whatever you're sending, ולאחר מכן למי הוא נשלח, and then you say to whom it's being sent. וכמו לקמן, like later it says, שולח את כל מגפותי אל לבך. I'm going to send all my plagues in your heart. So, he says first what he's going to send, and then he says to what he's going to send. משא''כ אם הוא לשון גירוי, if it's enticement, הרי תיבת בך מחוברת למשליח, then the word בך goes together with משליח, means כי בך הוא חלק מהפעולה עצמה. בך is not just telling you to whom it's going to go. That's an expression. When you say entice, I'm going to entice on you. So, the 'on you' is part of the enticement. ולא רק שבך נפעלת הפעולה, not only in you the enticement will happen, שמגרה בו, we say that, מגרה בו means you enticing him, the חיה רעה, the animal, or something like that. So, if it would mean sending, it would say משליח את הערוב בך. It says משליח בך, a סימן that it's part of the enticement. So it means enticing. ג', אם המובן דשליחות, if it would mean the לשון of שליחות, מה שייך לומר משליח לך? Sending is sending to you, משליח אליך, also to you. אבל לא משליח בך. Send on you, in you? אבל אם המובן גירוי, מה שייך לומר משליח בך, if it's enticing, yeah, I'm enticing you. That's the way we speak. So that's three ראיות, three reasons why רש\"י learns that it means enticing. ומפני ב' טעמים האחרונים, and because of the two second the second and third reason reasons, מעתיק רש\"י מן הכתוב גם תיבת בך. So רש\"י, therefore רש\"י, in the דיבור המתחיל, he also quotes the word בך. אף שהוא מפרש רק תיבת משליח, שפירושו מגרה. לכאורה, רש\"י is just טייטשינג here what does the word משליח mean, and רש\"י, the way the רבי learns, always רש\"י only quotes from the פסוק, the דיבור המתחיל, the words which are נוגע to the פשט. If רש\"י is just טייטשינג what the word משליח means, he should have just quoted the word משליח and said מגרה. וגם אחר כך בפירושו כותב עוד הפעם מגרה בך. He says he quotes משליח בך and he טייטש'ס מגרה בך. He should have just quoted the word משליח and טייטש מגרה. Why does he quote the word בך? כי זהו חלק מן ההכרח שהכוונה במשליח היא מגרה. That's part of what is מוכרח, because, as the רבי always learns, that רש\"י quotes in the דיבור המתחיל or a word that is the קשיא, part of the קשיא, or it's a word that's נוגע to the פשט that רש\"י says. So here it's נוגע to the פשט. רש\"י says משליח means מגרה. What part of the ראיה that it means מגרה, not send, is from the word בך? Sign number two, sign number three: it says מגרה משליח בך, not משליח את הערוב בך, and the second one, it says בך and not לך. So from that is a ראיה. So על כל פנים, we understand why why רש\"י learns the way he learns, it makes sense in פשוטו של מקרא why he learns it doesn't mean sending, it means enticing. אמנם צריך להבין בפירוש רש\"י זה, but we have to understand this רש\"י. Number one, למה מביא ראיה לפירושו מן הכתוב שבפרשת האזינו? When he brings a ראיה from this from another place that it means enticing, why does he go to פרשת האזינו ולא ממה שכתוב קודם לזה בפרשת בחוקותי? Why doesn't he bring from something earlier which is in פרשת בחוקותי? There it says והשלחתי בכם את חית השדה, which seems the same thing, I'm going to send to you the animals of the field, we send. It also means entice. ובכלל, when you have a ראיה from a earlier פסוק to a from or later פסוק, you always go to the earlier one. Why skip that and go to the next one? So why does רש\"י not bring the פסוק בחוקותי? ויתר יוקשה, the קשיא is even stronger, not only is it because it comes first, but כדמי להביא כותב זה גם מצד פרט נוסף. It would make more sense to bring this פסוק from a different reason. במכת ערוב הרי מדובר בגירוי חיות. By ערוב we're talking about enticing animal, חיות. וכן בפרשת בחוקותי מדובר בגירוי חיות, and פרשת בחוקותי also talks about חיות. אבל בפרשת האזינו הרי מפורש ושן בהמות אשלח בם. פרשת האזינו, it talks about בהמות. So it's not such a big קשיא, but לפלא if you have two choices, why not bring a choice of a פסוק which is closer to the פסוק that you're trying to explain? So why So for two reasons: or first of all it's earlier, and second of all it fits more to the תוכן. A second קשיא: לאחר שפירש שהוא מלשון מגרה, after רש\"י says that it's from the לשון of enticing, למה לו לרש\"י להוסיף לשון שיסוי? Why does רש\"י have to add after that? He says it means מגרה, and then he brings a ראיה from the פסוק ושן בהמות אשלח בם, and then he adds again לשון שיסוי. What's he adding לשון שיסוי? He already said מגרה. שאין לומר שבבלשון שיסוי כוונתו לבאר ולפרש מגרה, לכאורה you could say maybe רש\"י writes the word מגרה, but he's afraid maybe people don't know what מגרה means, so he translates it and he says מגרה means שיסוי. You can't say that, כי number one, תיבת שיסוי אינה ידועה ומובנת לתלמיד יותר מתיבת מגרה. The person who's learning, a תלמיד, he doesn't know the word שיסוי, what the word שיסוי means better than מגרה. אדרבה, מגרה הוא ביטוי הנמצא כמה פעמים בחומשי התורה. The word מגרה is written in the תורה a few times, בעוד שלשון שיסוי אינו נמצא אף פעם בחומש. The word שיסוי is not even once in חומש. It's a word in לשון קודש, but not in חומש, so why would רש\"י think that מגרה a person doesn't know and he has to translate מגרה שיסוי? That's number one. And the second thing, לפי זה, if he's just explaining what מגרה means, הווה ליה להסמיך לשון שיסוי למגרה בך. He should have written the word לשון שיסוי right after the word מגרה, and translate שיסוי, ורק אחר כך לכתוב וכן שן וכולי, and then bring the ראיה from the other פסוק. But what רש\"י does is different: he says מגרה, brings a ראיה from the other פסוק in האזינו, and then he goes back לשון שיסוי. If he just wants to use לשון שיסוי to translate מגרה, he would have said it right away. And the third thing, לא היה לו לומר תיבת מגרה ולהסבירה, אלא משסה בך וכולי. רש״י says מגרה, and then he wants to טייטש אויס what מגרה means is שיסוי, לכתחילה use the word שיסוי! טייטש אויס, what does אשלח בך mean? אמשסה בך! Why would he write מגרה and thinking that people don't know what it means and then he'll add the word שיסוי? So for all these reasons, it can't be that he's translating. So why does he write first מגרה and then לשון שיסוי? ואין לתרץ שבתוספת זו בא לדייק, can't answer that by adding these words לשון שיסוי he's trying to לדייק something, that like this: דאף שפירושה של \"משליח\" כשלעצמה הוא מגרה, that even though the simple that real translation of the word משגיח משליח in itself is מגרה, מכל מקום בנידון דידן אין זו גירוי לחוּד אלא גם לשון שיסוי. He wants to say the טייטש of the word is מגרה, but I'm telling you that in this case it was more than מגרה, it was לשון שיסוי. דלפי זה, you can't say, because according to that עדיין קשה ב' הנ״ל. The second קשיא from before is still שווער. He should have said the word לשון שיסוי right after the word מגרה. The same we asked on the previous פשט he's asking here also. If you're going to say that he's trying to tell us that here it was another level, a higher level, a stronger level of enticement, so as soon as he says מגרה he should לשון שיסוי! Why does he in middle put in the פסוק from פרשת האזינו? ועוד, הא גופא מנלן? Another קשיא: how does טאקע רש״י know that שמשמעותו כאן הוא גם שיסוי נוסף על מגרה? If רש״י means that, why how does רש״י know? If the פסוק משליח could mean מגרה, how does רש״י know to say in this case it wasn't מגרה, it was worse, it was שיסוי? So you can't say רש״י is just trying to say that it was מגרה, and it was really more than מגרה, לשון שיסוי, for these three questions. ווייטער, להלן ממשיך רש״י בפירושו, רש״י continues in this פשט, ומעתיק את התיבות \"את הערוב\", he quotes from the פסוק the words \"את הערוב\", ומפרש, and he טייטש'ס אזוי: what's \"את הערוב\"? \"כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא\", all kinds of חיות רעות, wild חיות, snakes and scorpions mixed up, \"ומשחיתים בהם\", and they were destroying them, they were hurting them. Then רש״י continues: \"ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו\", there's a reason in אגדה in חז״ל what's the reason for every מכה, why did the אויבערשטער bring this מכה and then this מכה? And he gives the reason: \"בתכסיסי מלחמות מלכים\", in the plans, the way kings when they wage war, \"בא עליהם כסדר מלכות\", they go in the סדר of the way it works, in the סדר of the מלכות the way they fight a war. The אויבערשטער was fighting here a war with מצרים similar to the way the regular wars are fought. What is the regular style? \"כשצרה על עיר\", when you besiege a city, \"בתחילה מקלקל מעיינותיה\", first you ruin the wells, the water supply. \"ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות\", then you blow שופר and you scream, \"ליראם ולבהלם\", to scare them, \"ולבהלם\", to mix them up, to So the same thing here, \"וכן הצפרדעים\", so the second מכה was צפרדעים, the צפרדעים \"מקרקרים והומים\", they make noises, all kinds of noises, similar to the second stage in a war where they make noise and they sing, \"כדאיתא במדרש תנחומא\", רש״י says, like it says מדרש תנחומא. This is the next piece of רש״י. צריך להבין, the רבי says we have to understand here: number one, דברי רש״י אלו מקורם במדרש, רש״י takes this from the מדרש, אלא שבפירוש רש״י הוא בשינוי לשון, and רש״י changes the לשון a little bit. במדרש ישנם בנוגע למינו של מכת עירוב ערוב ב' דעות, in מדרש there are two opinions what was this מכת ערוב. One opinion is שהיו דובים, אריות ונמרים, bears, lions, and leopards. ב', the second opinion is שהיו צרעין ויתושין, bees, insects that fly, and and and insects, that was ערוב. והנה, זה שרש״י אינו מפרט את החיות רעות למיניהם כדעה א', the reason why רש״י doesn't specify which animals were in this מכה of ערוב, like the first opinion which says it was bears, lions, and leopards, הטעם פשוט, simple reason why רש״י doesn't, כי מסתפק בזה שמזכיר בדרך כלל \"חיות רעות\", רש״י it's enough when he says חיות רעות, that's a general title, ובפרט שלפי פשוטו של מקרא אין הכרח שהיו חיות אלו דווקא, especially that in simple פשט where do we see it was טאקע these דווקא these three? So רש״י says it was wild animals, רש״י doesn't have to say that. ובודאי שאי אפשר לרש״י לפרש ולפרט את המינים כדעה השנייה, certainly רש״י can't learn like the second opinion that they were these flies, insects, bees, spiders, all these insects. That we understand also why רש״י can't say, כפי שמוכיח במדרש הנ״ל בעצמו, the מדרש itself says why that opinion is not so פשוט. And it says like this: בצפרדעים כתיב \"וימותו הצפרדעים\", by צפרדעים it says that the צפרדעים died, לפי שלא היה בהם הנאה בעורותיהם, they died and they stay there and they stunk up the whole city, the whole country. Why did the אויבערשטער not care if they died? Because they have no use from it, it only is a problem. אבל ערוב שהיה הנאה במיתתן, ערוב where you could use their skin, even if they would all die, you could use their skin, לפיכך לא נשאר בהם עד אחד, that's why one, not even one was left. שאילו היו צרעין ויתושין, איי למה שיהא צריכה, but if the ערוב was made of these insects, of these flies, then it's just like צפרדע, then would have a קשיא. The קשיא is, why did the ערוב not die, but the אייבערשטער made them disappear? So if you learn it was animals, we understand why מדרש says, cuz they shouldn't have הנאה, use of the skin. But if it was these insects, why didn't they die? So that's a ראיה that it wasn't insects. So we understand why רש״י doesn't bring it. ומכיון שגם רש״י נוקט כזה בפירושו, רש״י says like the מדרש, that פרט, that רש״י says, ולא מתו הערוב כמו שמתו הצפרדעים. רש״י says that ערוב did not die like the צפרדעים for the same reason, because he didn't want them to have הנאה from the skins. הרי מובן שזהו שלא לדעת היש אומרים צרעים ויתושין, that makes sure that you can't learn the פשט that it was these flies, these insects, because it doesn't fit to the fact that they had to disappear and not die. So that we understand why he doesn't bring the names of the, like the first פשט, the names of what animals they were, and why he doesn't learn that they were these flies, these insects. אבל זה שהוסיף רש״י לאחר חיות רעות, but the fact that after רש״י adds says the word that they were חיות רעות, רש״י adds, ונחשים ועקרבים, they were snakes and scorpions, that's אינו מובן, that's not understood. ממה נפשך, אם בפשטות אם בפשטות ערוב שהוא כולל ממין חיות רעות, כלול גם נחשים ועקרבים, if a mixture of many animals includes בעצם, and animals means all kinds of animals, including snakes and scorpions, אם כן למה לו לפרט? Why does רש״י specify? Just like רש״י doesn't specify other animals, why should he specify snakes and scorpions if it's part of it automatically? הרי אינו מפרט מי הם החיות רעות, it doesn't say what the חיות רעות are, what animals were, so why does he specify this if it's part of that group? ואם בפשטות אין הכרח שנחשים ועקרבים נכללים בחיות רעות, if בפשטות snakes and scorpions are not included in the חיות רעות, ולכך מזכירם ביחוד, that's why he says it separate, he says חיות רעות, and then he says snakes and scorpions because they're not included, so the question is, הא גופא שהיו גם נחשים ועקרבים מנא ליה? How does טאקע רש״י know that it was נחשים ועקרבים? If it's included, ממה נפשך, if it's included he doesn't have to say it, if it's not included he also shouldn't say it, because who says they were? Where did he get it from? That's one קשיא on רש״י. A second קשיא on this רש״י: מדוע מפרש רש״י דוקא בפסוק זה שיהא טעם בדבר בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו? Why in this פסוק רש״י decided to ask and answer why עפעס the סדר המכות was in this order? Why did he ask it here? אם לפי פשוטו של מקרא דורש טעם דורש טעם בכל מכה ומכה למה הביא הקדוש ברוך הוא, if על פי פשט you have to understand it needs a reason why he brought these מכות, הרי מן הצורך היה לפרש טעם זה במכות הראשונות, so he should have said it in the earlier מכות. אם מיד במכה ראשונה, maybe right in the first מכה, למה הובא ולמה בסדר זה? Why were these מכות brought, and why in this order? מדוע חיכה רש״י עד למכת ערוב, המכה רביעית, why did he wait till the fourth מכה, ערוב, that he decided to say, why was the סדר המכות, what's עפעס here? שיש מפרשים, so some explain, שבשלש מכות הראשונות לא הוצרך לא הוצרך רש״י לבאר הטעם, some מפרשים say, ס'איז דא חכמים, that in these three first three מכות רש״י had no reason to explain didn't have to explain the reason, כי מובן הוא ממה שכתוב בענין לפניהם, because it's self-understood from what it says before. What does it say? המכה של דם וצפרדע היא בכדי להלקות היודם, אה, את יראתם. The first two, דם וצפרדע, we understand, we have already a reason from before why they were the first ones, cuz they were there to punish the עבודה זרה of מצרים. The עבודה זרה of מצרים was the river, and they both have שייכות to the river. וכמפורש ברש״י, רש״י says by מכת דם, מצרים עובדים לנילוס, that מצרים worshipped the נילוס, לפיכך הלקה את יראתם, that's why first he punished their עבודה זרה, the river, which is the נילוס, ואחר כך הלקה אותם, and then he hit them. ולכן היא מכה ראשונה שבה הוכו יראתם ממש, so there we understand why this is the first מכה, cuz the first thing you do is you punish their עבודה זרה. וגם במכת צפרדע הרי כתיב ושרץ היאור צפרדעים, by צפרדע also it says that the frogs came from the יאור, so also it's part of the punishment of the יאור. וגם ברש״י מפורש, רש״י says that this was a punishment for their עבודה זרה, for the יאור, רש״י says, לפי שהגין היאור על משה, since the יאור protected משה רבינו when he was put into the basket, לא לקה על ידו, that's why the יאור was not punished through him, לא בדם ולא בצפרדעים, not with the blood, not the צפרדעים, because it says in חומש that Who hit, who did the אייבערשטער say should hit the the נילוס so the דם will come and the צפרדעים will come? אהרן should do it. So רש״י says why it is not משה? Because משה shouldn't do it because he was protected by the יאור. So we see that both מכות have to do with the יאור. And the יאור we know is עבודה זרה of מצרים. So the first one was to punish the עבודה זרה. הרי שגם צפרדע צפרדעים מכת היאור היא, so the צפרדע is also a מכה for the יאור, but that's not first, but second. אלא שלא יראו סמוך ממש לוקה שאר הדברים, because when by the second מכה it wasn't the יאור itself that was punished. It was something that comes from the יאור. So the first one was the יאור itself, the water itself was changed to דם. The second one is that צפרדע, what comes from יאור, also was punished, so it's a second מדרגה. ולכן בא לאחר מכת דם, that's why it came after דם. So the first two, they say, רש״י doesn't have to explain why that came first and second. ובנוגע למכת כינים, by the third מכה, כינים, הרי גם בא הטעם מובן סמוך מענינו. The reason why it came, we can see from the ענין of the פרשה: כי על ידו הודו החרטומים ואמרו אצבע אלקים היא. When that came, that's when the magicians admitted that this is the finger of השם. So the אייבערשטער wanted to do something to show that it's from השם. אבל כשהגיע רש״י לפירושו למכת ערוב, when רש״י came now to מכת ערוב, אז הוקשה לו, so רש״י has a קשיא: למה מכה זו דוקא? Why is it דוקא this מכה? על זה פירש הטעם מובא בתכסיסי מלחמה וכולי. That's why he gives the reason, because it followed the סדר of the way you wage war. אולם פירוש זה אינו מובן כלל. This פשט is not understood at all. And I mentioned many times, I'll mention it again, the רבי never liked to use the word like כלל. Usually, remember when we used to write a word, this אינו מובן כלל, he used to cross out the כלל. זה... לגמרי, took out the word לגמרי, he didn't like those words, don't go to extreme. If the רבי does write כלל, you know it's קשיא. So this פשט that they said, the reason for the first three מכות, is not understood at all, כלל. Number one: אם כוונתו של רש״י בהבאת המדרש לבאר הטעם של מכת ערוב, according to what they said is why does רש״י say it here because he's interested to explain why מכת ערוב came. The other three he didn't have to explain because we have reasons, and this he came to explain why the fourth, the מכת ערוב, the fourth מכה, came. אם כן, if so, איך יתכן שהטעם למכת ערוב אינו מביא? בפועל, what does he bring? It follows the סדר המלחמה, and he explains the first and the second. First you do the water, you ruin the water, and then you make the noise. And he didn't say anything about מכת ערוב! אלא שמציין שנמצא בתנחומא. He says at the end it's in תנחומא, and there you if you look you'll you'll find it. ומעתיק בפירוש את הטעמים שאינם נוגע לעניננו. בפירוש he brings the reason for מכת דם and מכת צפרדע, but that's according to that פשט, that's not what he's trying to tell us. That we know from before! Why? So he's trying to explain מכת ערוב, and that that he didn't say. A second thing, לאידך גיסא, on the other hand, לסברת המפרשים הנ״ל בפירוש רש״י, according to the פשט of them those מפרשים, שהטעמים של ג׳ מכות הראשונות ידועים ופשוטים, that the reason for the first three is known and it's simple, ולכן לא הסבירם רש״י בדרך שאלה למה מכה זו, that's why over there רש״י never asked why because we know the reason for the three. So אם כן, מדוע חוזר רש״י ומביא שוב את הטעמים? Why did רש״י change his mind? What did רש״י do here? So before we said רש״י relies on the other three reasons, that's why it's not a שאלה, and now he comes, he's looking for the reason of ערוב, and he changed his פשט from the first two, ומעתיק מהמדרש טעמים אחרים, he gives now different reasons. He gives the reason for the two מכות for different reasons, because that's the way you wage war. So if he relies on those reasons, that's why he didn't ask it, so why all of a sudden he brings it and says the opposite? So the first קשיא is, he doesn't say anything about ערוב. The second קשיא is, by the first three he says a different פשט. And ג׳, the third שאלה is, לפי פירוש הנ״ל, according to this פשט, המשך הדיבור הזה בפירוש רש״י הוא אך ורק ביאור הטעם של מכת ערוב לבד. The whole reason why רש״י brings this is to explain מכת ערוב. That's the... דהיינו שהוא ענין בפני עצמו ואין לו שייכות והמשך למה שכתב לפני זה בדיבור כל מיני חיות רעות. According to that פשט, רש״י is going to explain a new thing now: why did the אייבערשטער bring מכת ערוב? But it has nothing to do to the first part of רש״י, that ערוב means a mixture of all the animals and what... והרי ידוע הכלל, but we know the כלל, the rule, שבמקום שרש״י מסביר ב׳ ענינים נפרדים בפירוש של תיבה אחת או תיבות אחדות מהפסוק, you know a כלל, if רש״י wants to explain a few separate ענינים בנוגע a word or a few words in the פרשה, אז הוא מעתיק תיבה זו פעמיים, then he quotes the in דיבור המתחיל, makes a new דיבור המתחיל and requotes the פסוק again, לפני כל ענין בפני עצמו, before every ענין. In other words, if רש״י puts in the the same דיבור המתחיל, two ענינים, they must have a המשך. וכדלעיל במכת צפרדע, like look back, מכת צפרדע, שמעתיק תיבות אעתיר עוד הפעם. רש״י explains אעתיר means to ask. רש״י says two things there. So רש״י quotes from the פסוק twice. First he quotes the פסוק and then he explains one thing, then he quotes another thing. על פי זה, according to that, גם בנידון דידן היה לו לרש״י להעתיק את הערוב עוד הפעם, כדי לחלק בין ענין לענין. So here too, after he explains את הערוב, what it means that the animals, the mixture of animals, he should have finished that רש״י, and then bring the פסוק again, את הערוב, and say, if רש״י if the פשט is right that he's going to explain the reason for ערוב, he should have quoted the word את הערוב and explain למה כל מכה ומכה. A third שאלה, בטעם במכת דם מביא רש״י רק את המשל. Concerning דם, רש״י doesn't explain why he brought דם. He just says in the משל, the משל is the way kings wage war. There he said the first thing is that they ruin the the water supply. And רש״י doesn't טייטש that the same thing is here, that the water changed to דם, מבלי להסביר עוד בנמשל, in the נמשל, which is the case of מכת דם, he doesn't say. מה שאין כן במכת צפרדע, הוא מסיים ומפרש שני הענינים גם בנמשל. By צפרדע, which is similar to the second thing that they do by war, when they blow the שופרות and make noise, there רש״י explains how it's נוגע to us: וכן הצפרדעים מקרקרים והומים, that the צפרדעים also make that noise. מאי בינייהו? Why by דם he didn't פירש, just like over there by the kings they ruined the supply of water, here the אייבערשטער made דם. He doesn't say those words, he just said what they do there. By צפרדע he did, just like they make noise, the אייבערשטער made צפרדע for noise. דלת, you can see there are six קשיות here on this פשט, that's why the רבי said אינו מובן כלל, it's פשוט not. Fourth קשיא: מזה שרש״י מטעים שיש טעם בדבר באגדה, מובן שאין הפירוש כפשוטו של מקרא. From the fact that רש״י starts off here that there's a reason in אגדה, אגדה is mean the אגדתא from חז״ל, that the reason why the the מכות came in in this order, so since רש״י if it would be simple פשט in פסוק, רש״י wouldn't say it's אגדה. Since he says it's אגדה, right, it's not פשוטו של מקרא. ולכאורה, הרי טעם זה שהקדוש ברוך הוא בתכסיסי מלחמה וכולי בא עליהם, הוא ענין המתיישב גם בפשוטו של מקרא. This is a simple פשט. This idea that the אייבערשטער followed the order of a war, that's a lot of sense, that's not It's אגדתא that that you could learn as simple פשט. Why does רש״י write that this is אגדה? ה׳, למה מסיים רש״י כדאיתא במדרש רבי תנחומא? Why does רש״י end off by saying, \"as it says in מדרש רבי תנחומא\"? הרי אין דרכו של רש״י לציין המקור לדבריו, רש״י usually, it's not his דרך to show, to refer where he took his פשט from, the מקור, אם לא במקום שזה נוגע לפירוש הכתוב. Unless quoting the source helps you understand this פסוק. ומאי נפקא מינה כאן? So what here What do we gain here by knowing that this is all in תנחומא? וגם למה חלקו לשנים? Also, why did רש״י divide it into two parts? כתב בתחלת פירושו שיש טעם בדבר באגדה. In the beginning he says there's a reason in אגדה, which is basically מדרש, ובסוף, and he finishes off again כדאיתא במדרש רבי תנחומא, like it says in מדרש רבי תנחומא. Why does he make it in two things? הוה ליה לכללם יחד ולומר, he should have included it together and started, \"ויש טעם בדבר במדרש רבי תנחומא\". We'd have the טעם in מדרש, and we'd we'd know it's רבי תנחומא. Why does רש״י make it two things? And the sixth שאלה is: למה מעתיק רש״י מן הכתוב גם תיבת \"את הערוב\"? רש״י in this דיבור המתחיל, in this piece, explains what the word ערוב is, כל מיני חיות. Then he explains why did he bring ערוב. According to them, רש״י is explaining why he brought ערוב. The first three we know, but why ערוב? So רש״י should have just quoted the word ערוב, why the word את הערוב? הרי כל פירושו אינו אלא בתיבת \"הערוב\". So he should have said, \"הערוב\", and explained these two things. Why does he say \"את\"? It's only if the word if the second part of רש״י is to explain why ערוב. So it's not נוגע to \"את\". הביאור בכל זה, so we have so many קשיות here. Now it's a long שיחה and it's going to be a lot of פרטים here, so we have to hold קאפ. הביאור בכל זה, the explanation is going to take very long, I see. בכל מכה ומכה, בין אלו שלפני מכת ערוב ובין אלו שלאחריה, every מכה, beside the one before מכת ערוב, beside the ones after ערוב, הפורענות ותוכנה מובן וניכר. What the punishment is of that מכה is very obvious, very clear. How do we know it? אם מתוך דברי ההתראה שניתנה לפרעה לפני הבאת המכה, or if you look in the warning words that פרעה was told before the מכה, אי באותן המכות שלא קדמה להן התראה, those מכות, not every מכה had a warning before. So those מכות where there's no warning, it's understood מתוך דברי הקדוש ברוך הוא למשה, in the words of השם to משה, בעת ציוויו לעשות הפעולה להבאת המכה, when he told him, \"Do this and this to bring the מכה.\" So from that we knew what the מכה is. What is the what's the problem what's the the תוכן? דהיינו שיידע מה היא הכאה קודם שלימדנו אחר כך מה נעשה בפועל. That means like this: before it actually says the מכה came, we know what is going to be, whether when we see what משה said to פרעה, he told him what he's going to do, clearly what it is, or from the words of the אייבערשטער to משה. But before it says that it happened, we know what to we know what it is. משא״כ במכת ערוב, מכת ערוב שבהתראה לא נאמר, when the אייבערשטער warned, it says only, אלא הנני משליך בך את הערוב, I'm enticing on you the ערוב. What's ערוב mean? The mixture. That's ערוב. ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה, and the houses of מצרים will be full of this mixture and also the land. מבלי להודיענו מהו ענינה של מכת ערוב. It didn't say what ערוב is. ערוב means a mixture. ערבוביא של מה? A mixture of what? ומה עונשה? How does how does that punish them? A mixture of what? Doesn't say what. And why is that a punishment? If you bring a mixture, I'm going to make a mix-up of certain things the אייבערשטער, so big deal, how is that a punishment? And here we don't know what it is. זה מכריח לומר, that forces רש״י to say that it that שבתיבת ״משליך בך״ מודגשת מהותה של מכה זו ועונשה. It must be, רש״י says that in these words משליך בך את הערוב, that contains what this מכה is going to be, because it's otherwise we don't know what it is. ומכיוון שמהמשך הדברים אנו מבינים, and since from everything that's continued, we understand רק שזוהי מין של ערבוביא, we know one thing, it's going to be a mixture, ובאופן שתגיע בכל מקום, and a mixture of something that will reach all over, בך, וגו׳, ומלאו בתי מצרים וגם האדמה, it will be all over, you, and the מצרים, and the אדמה. לכן פירש רש״י, that's what רש״י says, משליך בך מגרה בך. משליך בך means I will entice. That means that the word משליך means entice, that we already know. שמצד ההכרח האמור בסעיף א׳ לפרש משליך מגרה, יובן גם מיהו הערוב. Based on what we said before, that משליך doesn't mean sending, משליך means enticing, if משליך means enticing, and it says the mixture, now start thinking: what does it what is the mixture? It's self-understood. מי ששייך בענין הגירוי, who do you entice? היינו בעלי חיים, animals. So if the word since the word משליך must mean enticing, and it says משליך the ערוב, a mixture, I'm enticing a mixture. What could it be? Animals. וכשמגרים את הבעלי חיים, and when we entice an animal, הרי מובן בפשטות שנושכים ומשחיתים. What do they If you entice them, you get them angry, get them to roam around or run around, they're going to bite, they're going to kill. ובכן הרי ברור מהו הערוב ומהו העונש. So just from the words משליך בך את הערוב, we know what it is. We know it's a mixture of animals and how it's a punishment. הקב״ה יגרה בעלי חיים הרבה בערבוביא, the אייבערשטער is going to entice a lot of animals in a mixture, יינשכו וישחיתו את מצרים, and they're going to bite and and and destroy the מצרים. Okay, now we know that. So no know what the ערוב is. והנה, זה שהתורה מפרטת רק שזה רק זה שבאו בערבוביא, now, we see an interesting thing here, that what the תורה does, it tells us the מכה. Now, the only word that the תורה says בפירוש what's the מכה is the mixture, even though we understand from the פסוק, פשוטו של מקרא that it means a mixture of animals, but לפועל the תורה only picked out to mention the word the mixture. מכל הפרטים שבמכה, from all other details, בעצם בפרט העיקרי לכאורה שבאו חיות, the תורה doesn't even mention the main thing, that it's חיות. וזה ידענו רק מ״משליך בך״. Now, we know that from the פסוק, from the word משליך, but not from from the word That's not In other words, not בפירוש. It doesn't say בפירוש in the תורה that it's going to be animals. The only thing it says בפירוש is that it'll be a mixture. מכריח לומר שעל ידי זה יתבאר דבר שלא היינו יודעים היטב אחר כך. The The reason the תורה says the mixture, to tell us that there is something here that you would not know otherwise, and and and that's why the תורה mentions דווקא this. והוא, what is that? עיקר החידוש והנס בנס זה שבאו חיות וכו׳, the main נס and the main חידוש in the fact that the animals came היה שבאו הרבה מיני חיות בערבוביא. That's the main נס. The main נס is that all kinds of חיות come mixture, which is not normal. אבל שאר הפרטים שהיו במכה זו לא היו בהם משום חידוש ונס מיוחד. Obviously, it wasn't such a big נס, something special, in the other פרטים of this that the animals came. The main נס, the main abnormal thing here was that it was mixture. ואם כן, מוכרח לומר, if we're going to say that, you have to say שרק חיות היו בעירוב ולא בהמות. So we have to say only חיות, not בהמות. חיות, בהמות are domestic animals, חיות are wild animals. So since the תורה doesn't mention that the animals came, only ערבוביא, and the only way תורה says is I'm going to entice you, so it must be חיות and not בהמות. דאם גם בהמות באו בהשחתה וכולי כמו החיות, if this case was that even the בהמות, the domestic animals also came running and destroyed, הרי דבר זה הוא חידוש גדול ונס במכה זו, that's a big חידוש in this מכה. ובכתוב בתיבת ערוב מוכרח שכל עיקר הנס היה רק עירוב, עירוב החיות. And from the פסוק is משמע that there was no other main ניסים. If בהמות came, it's a big נס. תורה says the main נס is that they came, a whole bunch of animals came together. That's But the fact that they were biting, that's not a נס. But if בהמות would come, that would be a נס, so the תורה should have mentioned that there were בהמות. אמנם לפי זה יוקשה, but that'll make a קשיא. אם היה במכה זו רק חיות המשחיתות, if the only ones that were there were חיות, which destroy anyway, מה צורך בגירוי מיוחד? So why did the אייבערשטער have to entice them? There's nothing to entice. Animals, if you let them loose, they're going to bite anyway. So if it would be בהמות, the אייבערשטער had to entice them, but like this? ואם, ואם באו גם בהמות מובן שיש צורך לגרותם, if it'd be also בהמות, you have to entice them, כדי שישחיתו היפך טבעם, they should destroy the opposite of their nature. אבל חיות רעות, הרי זה טבעם, חיות like חיות, wild animals, that's their טבע. ולתרץ קושיא זו מוסיף רש\"י לשון שיסוי, that's why to answer this שאלה רש\"י says the word שיסוי. כוונתו בזה, what he means is, כי אף שנקודת הפירוש בתיבת משליח היא מגרה, even though the פשט of משליח is מגרה, is גירוי, which is enticement, a simple level of enticement, that's the טייטש of the word. מכל מקום ישנן דרגות בגירוי. We understand there could be levels in how you entice. יש גירוי סתם, שאינו נחוץ אצל חיות, there's a regular enticement which you don't have to do any, the חיות have it themselves. ויש גירוי חזק הנקרא שיסוי, then there's a stronger enticement which is called שיסוי, שמגרין את החיות שיזיקו בתוקף גדול יותר מדרך הרגיל, that they should entice, they should bite and do more than normal, that's enticement. וכאן שמדובר בחיות, here, since we're talking about חיות, wild animals, מוכרח לומר שהגירוי היה בחוזק באופן של שיסוי, so we have to say here it was more than, by חיות, the אייבערשטער sent them, there was a stronger, there was שיסוי. ומכל מקום לא היה בזה נס וחידוש עיקרי היפך הטבע, but you can't consider that a נס against the nature, cuz if it would be, the קושיא comes back, so why didn't the תורה mention that נס? It's not a real נס. מאחר שהחיות משחיתות בלאו הכי, they bite anyway, they destroy anyway. אלא מאי, it's a stronger, so the תורה didn't mention it, but it is a חידוש above of what normal they would do. ולכן מביא רש\"י ראיה מפסוק ושן בהמות אשלח בם, that's why רש\"י brings a ראיה דווקא from this פסוק, ולא מהפסוק שבפרשת בחוקותי, not the פסוק in פרשת בחקותי, where the פסוק says, the רבי asked in the beginning, he says והשלחתי בכם את חית השדה, why? כי בתחילה מפרש רש\"י נקודת הפירוש בתיבת משליח שמגרה. First רש\"י is like this, משליח means מגרה, entice. ועל זה מביא ראיה מפסוק המדבר בבהמות, that is a ראיה only from a פסוק that talks about בהמות, see the קושיא in the beginning was, if he's bringing a פסוק why doesn't he bring a פסוק of חיות, which fits more here? But here רש\"י wants to bring that it means enticement. Where do we know that it is, cuz by בהמה it's an enticement, שבהם שייך עיקר ענין הגירוי, to really entice and to get them angry is more by בהמות. מאחר שמרצון עצמן אינן שייכות להשחתה, on their own they don't destroy. So first רש\"י says it's גירוי, that's the טייטש משליח. A ראיה משליח is גירוי we find over there by בהמות is a ראיה it means it. ולאחר שפירש הענין בכללות, after he explained what that the ענין at כללות the ענין the טייטש of משליח, מוסיף רש\"י לפרש שבנידון דידן, רש\"י adds that in our case הגירוי היה באופן של שיסוי, us it was טאקע enticement, but a stronger enticement. כי גירוי באופן רגיל אין צורך אצל חיות, because if it would be regular you don't have to do it in the חיות. על פי הנ\"ל יובן, now this will explain, שמה שרש\"י ממשיך ומפרש התיבות את הערוב, that this that רש\"י says that the word את הערוב means כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא, it means all kinds of wild animals and snakes and scorpions mixed up, והיו משחיתים בהם, and they were destroying them, רש\"י says that אין עיקרו לפרט מי היה בערוב. רש\"י is not interest not interest to tell us who was the mixture of. כי זה מבואר דווקא בתיבת משליח, that we know already it was animals from the word משליח, like we said before. So what is רש\"י telling us? אלא שעיקרו בא לומר, what רש\"י is trying to tell us, שכוונת הכתוב בתיבת הערוב היא שבאו בערבוביא. That's what he says. The main thing is not the words חיות רעות ונחשים ועקרבים, the main thing is ערבוביא, he just says who it was, כל מיני חיות רעות ונחשים בערבוביא! וכי זהו הנס והחידוש היחידי שהיה במכה זו. That's the main point of this מכה. נס, העלם, הסתר המכה, obvious that not just to tell they're coming. But the נס of the מכה - see, if wild animals come, it's not such a big נס, you can have sometimes. But they come a lot, and they come all mixed up, that's the נס. וכיוון שצריך לכתוב שבאו בערבוביא, since רש״י wants to write that the ערוב means it came mixed, מוסיף גם כל מיני חיות רעות נחשים ועקרבים. So he already writes who they were: all kinds of wild animals, snakes, and scorpions. ובזה מפרש איזה ערבוביא שהייתה במכה זו. He explains what the what the ערבוביא was. We still don't know where he gets that there's snakes and scorpions, we'll see that in a minute. ולכן מייתי גם את תיבת ״את״, ״את הערוב״. That's what the קושיא of רש״י was: if he's explaining what the ערוב is, why does he bring the the in the דיבור המתחיל the word ״את״? Now we know that. אשר בזה בזה מוסיף הכרח לומר שעיקר החידוש היה שבאו בערבוביא. This adds to what we're saying the whole time, that רש״י is trying to tell us that the main חידוש is that they came mixed. And that's from the word ״את״. כי אם אין זה עיקר החידוש, if that wouldn't be the main חידוש, והוא רק פרט אחד מכל המכה, that's a detail in one of the מכות that they came mixed, but that's not the עיקר, איך ייתכן לומר, how could he say, ״הנני משליך בך את הערוב״? What am I sending to you? This ערוב. What does that mean? שמובנו שזהו כל מה שמוגר בך. This is all I'm going to do, the ערוב. That's only from the word ״את״. ומזה שכתוב ״משליך בך את הערוב״, from the fact that it says I'm enticing upon you this- את הערוב, מוכרח שזהו החידוש והנס המיוחד שבמכה. That proves that this is what the מכה is all about, the נס. וזהו הכרח נוסף של רש״י נוסף על מה שהכתוב בא להדגיש שעיקר הנס מה שבאו בערבוביא. So this adds to what we said before, that the main נס is the ערוב, because the תורה says it, but the the word ״את״ adds to it. So the main נס is the ערוב, and that's why רש״י is מייתיק this. על פי זה גם מובן אין רש״י מפרש דובים אריות ונמרים. Now we understand why רש״י doesn't specify that they were bears, lions, leopards. אין כל הכרח בפשוטו של מקרא איזה חיות רעות נמצאו בזמן ההוא בגבולות מצרים וסביבותיה. We have no proof what kind of wild animals were in that area, were in מצרים or around מצרים. ממילא אין הכרח שהיו שם דובים, אריות ונמרים. So there's no proof that the that bears came, lions came, and leopards came, we don't know. ואם היה רש״י מפרש דובים, אריות ונמרים, had רש״י said that it was bears, lions, and leopards, היה משמע, would seem, שאם לא נמצאו אז בסביבות מצרים, הביאם הקדוש ברוך הוא ממקומות רחוקים ממצרים. We don't know who were there. So it would mean, if that's what the אייבערשטער brought, so some of them he would have to bring from some place far away. הרי זה יהיה נס נוסף. That's another נס. An animal from Africa, all the way down, would come to מצרים? לכן כתב רש״י חיות רעות סתם. Now, רש״י doesn't say what. היינו החיות הרעות שהיו מצויות אז בסביבות גבול מצרים, probably the lions that the animals I mean, that were around מצרים, מבלי לפרט איזה חיות הן, without explaining which חיות they were, because we don't know which ones they were. בפשטות they were only those that were around that area. So רש״י doesn't say what it is. בהתאם לזה גם מובן גם כן ההכרח דרש״י לפרש שהיו שם גם נחשים ועקרבים. This will also explain why רש״י says that they also had snakes and scorpions. Why? הפסוק שמסיים, the פסוק finishes off, ״וגם האדמה אשר הם עליה״. And also, let's look back at the פסוק, the פסוק says that I'll send that ״משליך בך את הערוב ומלאו בתי מצרים״, they'll fill up the houses of מצרים, the ערוב, ״וגם האדמה אשר הם עליה״. And also the אדמה, the earth, that they're on, what does that mean? Who's on? The earth that who's on it? אם היה כתוב ״ומלא הערוב את בתי מצרים וגם האדמה אשר הם עליה״, if the פסוק would say, the ערוב will fill up the בתי מצרים, and also the land that they're on it, הערוב הוא עיקר בכתוב, מלא הערוב, the פסוק is telling you הערוב, היה מקום לומר, שהם מוסב על עיקר הערוב. So what would be the פשט in ״וגם האדמה אשר הם עליה״? The ערוב! The ערוב are going to come, and they'll fill up they will fill up the house, and the land that they're on. So they'll fill up the whole land. אבל מכיוון שכתוב ״ומלאו בתי מצרים את הערוב״, בתי מצרים עיקר, it doesn't say מלא הערוב את בתי מצרים, it says בתי מצרים, the houses of מצרים will be full, הרי זה כאילו כתוב as if it would say ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הבתים והמצרים עליה מלאו את הערוב. It goes on the houses. He says the בתי מצרים is the עיקר, so the בתי מצרים is going to be full with the ערוב, and the אדמה that it is on, which goes on the on the on the houses or on the people. ועוד והעיקר, another ראיה that doesn't go on the on the the the אדמה that the ערוב is on, but it goes on the אדמה that the houses or the מצרים are on, because כל פרשה זו הערוב בלשון יחיד. The whole פרשה, ערוב is singular: ויבא, ויסר, ויסר, all it's לשון יחיד. אם כן היה לו לומר, if it would mean the land that the ערוב is on, it should have said אשר הוא עליה, that he is on. על כרחך צריך לומר בפשוטו של מקרא שהכוונה באשר הם עליה היא לבתים, אלו מצרים. And the פסוק says that it'll fill the land which they are on, meaning they, the houses, or the מצרים. שלא רק ימלא הערוב את הבתים, not only will they fill up the בתים, inside the houses, אלא ימלא גם את האדמה אשר הבתים והמצרים עומדים עליה, it'll fill the ground on which the houses stand, or on which the people stand. What does that mean? והיינו שהערוב יהיה גם בתוך האדמה. The ערוב is gonna be in the ground. לכאורה הרי זה נס מיוחד ונפלא דהערוב, the ערוב should be in the ground? שחיות רעות יהיו גם בתוך האדמה, היפך ה... How could animals be in... it's not, it doesn't make sense! It's against nature. And we're saying there's no other נס here, the only, the other things were natural. The נס was the ערבוביא. אבל זה סותר את המודגש בכתוב לפני זה שלא היה כאן חידוש ונס נוסף לערוב. It contradicts what was said before, that there was no extra miracle, the only miracle was the ערוב, but not the other things. לכן מוכרח רש\"י לפרש שהיו שם גם נחשים ועקרבים, that that there were snakes and scorpions, שבטבעם נמצאים הם בבורות שבתוך האדמה, it's natural that they're found inside the pits, inside the holes of underground. כבר ידוע זה ממה שכתוב, we know that already, even the child who is just starting to learn חומש, the way the רבי learned and remembers everything that he learned, so he learned before: הבור ריק אין בו מים. The פסוק says by יוסף, they threw him into the pit, it had no water. ופירש רש\"י, רש\"י says: מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. It doesn't have water, but it had, but it had snakes and scorpions. הרי שנחשים ועקרבים נמצאים בטבעם בבורות שבתוך הארץ. Naturally, they're found in the ground. ואין בזה עניין היפך הטבע, nothing against in their nature, וממילא that's not an extra נס. ואף על פי כן אין רש\"י מעתיק התיבות 'גם האדמה אשר הם עליה', but still רש\"י doesn't bring, if רש\"י is explaining those words, he should have quoted from the פסוק the words 'גם האדמה אשר הם עליה', וגם אינו מרמז בוגו', he doesn't even say וגו' to hint to those words. הכי קאמר, like we said, כאן אין עיקר עניינו של רש\"י לפרט מיני החיות שהביא הקדוש ברוך הוא במכת ערוב. רש\"י is not trying to tell us who the animals were, כי אם להדגיש שבאו בערבוביא. The main thing is to tell you ערבוביא. ורק דרך אגב הוא מפרש שהיו גם נחשים ועקרבים. דרך אגב he tells us they were wild animals, and רש\"י has a הכרח, but that's not what he's trying to tell, but ודאי לו he has a הכרח that there were snakes and scorpions also from the word אשר הם עליה, but he's not being מפרש those words, that's why he doesn't quote it. אמנם עניין זה דורש ביאור. So we explained the way that רש\"י, but the עניין, not the word, till now we explained פשט in the words, the עניין needs explanation: מהי חשיבות הדבר שבאו בערבוביא? We said that the main נס here was they came in mixture, what's so special about it? עד שזהו כל החידוש במכה זו. The main נס and חידוש in this מכה is that they came בערבוביא. Why? על זה ממשיך רש\"י, that's what רש\"י continues. See, the next piece, we said לכאורה it's a separate עניין where רש\"י explains the reason for the מכות, so it should be a separate piece of רש\"י. No, it's a המשך to before. רש\"י explains: יש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו. That in אגדה we find a reason for every מכה why it came this way. שעל ידי זה, by knowing that, יובן גודל החידוש שבאו ערוב. That'll explain what's the specialty of ערוב. And רש\"י says like this: בתכסיסי מלחמה מלכים באים עליהם, by war they come, and what happens? First they they ruined the the water, אחר כך תוקעין עליהם, then they blow, ומריעין בשופרות, they blow שופר, ליראם ולבהלם, to destroy, to to to מבהיל them, to scare them, כן הצפרדעים מכרכרין והומים. So the מדרש says, the אגדה says that same thing why the second מכה was frogs, because they make a lot of noise. נמצא איפוא, so from here it comes out, שאחד מעיקרי תכסיסי מלחמה, from here we see one of the the plans of this, say that in a war, הוא לעשות פעולות ליראם ולבהלם. One of the ways of waging a war is making noise to scare people. Now that we know that, על דרך זה במכת ערוב. So that explains מכת ערוב. That what? הטעם שהביא את המ- החיות בערבוביא, why did they bring all the animals mixed up? כדי ליראם ולבהלם. That definitely got them very scared. כי כאשר החיות כל מין לעצמו, אין הבהלה גדולה כל כך. If you see one מין, one kind of חיות, people see it, they get scared, but not that much. אבל כשבאים הרבה חיות מהרבה מינים ובערבוביא, many חיות, many kinds, and all mixed up together, אז הבהלה והיראה גדולות ביותר, then it's very scary. So that's what רש\"י wants to tell us, that the whole נס was the, the whole main thing is the ערבוביא. What's so special about it? Look in the מדרש. The מדרש says that by צפרדעים that's what it is. ומכיוון שכוונתו, כוונתו של רש\"י באה להורות על חשיבות של ערוב, since רש\"י wants to tell us how important it is the mixture, לכן מביא רש\"י טעם זה של המכה כאן. That's why רש\"י brings the reason for the מכה here. ובהמשך למה שכתב לפני זה בדיבור... to what they wrote in the same piece. ומביא רק טעם של ב' מכות הראשונות, so why did he bring the first two? היינו רק עד לטעם מכת צפרדע. He started there, but he means to bring the first basically to get to the second. ולא יותר, he didn't go further, כי בעיקר למכה זו נתכוון רש\"י בהבאת המדרש, רש\"י meant דווקא this מכה. וממילא מובן גם כן למה מפרש רש\"י הנמשל רק במכת צפרדע, that's why רש\"י, when he wants to show the נמשל, how this style of war applies to the מכות, he doesn't טייטש that why דם. We understand it from what רש\"י says, because the first thing they do is spoil the water, but רש\"י doesn't refer back to the מכה. But at צפרדע, he does. כי רק על ידי הנמשל דמכה זו יודעים שבא המכה זו עניינו של ערוב לבלבלם. דווקא when you explain the reason for the צפרדע, for the צפרדעים, is to scare them, oh, so that's an עניין in doing, we understand מכת ערוב. אף על פי כן מוכרח רש\"י להקדים שטעם זה נאמר באגדה, still רש\"י has to start off that this is a reason in אגדה, אף שגם בפשוטו של מקרא יש מקום לסברא זו כנ\"ל סעיף ג', לכאורה in פשט, we asked a קשיא before, in דרך הפשט we can understand such a סברא, that the אייבערשטער went in the סדר of the way it goes with a war. So, why, so, why can't this be פשוטו של מקרא? Why does רש\"י start this is in אגדה? כי בפשוטו של מקרא כבר ידועים טעמים אחרים במכות אלו. Goes back to what he said before. In פשט, we're not looking for this as reasons for the מכות. For the מכות, we know the reason before. במכת דם וצפרדע we know what is the reason, ללקות יראתם, to punish the god. במכת כינים we said before why, להראות לחרטומים ש'אצבע אלוקים היא' כנ\"ל, to show them that that's השם's finger. So therefore, ולכן מקדים רש\"י שטעם זה הוא באגדה. רש\"י says that's not the reason I'm giving in פשט. There is an אגדה to be found, אבל באגדה זו יובן הטעם למה הביא ערוב. But רש\"י is interested to say why they brought, what the main thing is the mixture. So, he says, based on what אגדה says in the reason for the מכות, we'll understand it. כי הרי אין טעם זה סותר לפשוטו של מקרא, אלא שיש... It's מוכרח this פשט in the, why he brought דם and צפרדע is not a contradiction against פשט. So, רש\"י doesn't say that's the פשט because there's no הכרח in פשט. מה שאין כן הטעמים הנ\"ל מוכרחים הם כל אחד במקומו, but the other three reasons, by דם and צפרדע for the punishing the god, and by כינים for the חרטומים, that's something that פשוטו של מקרא tells us. רש\"י said it before. So, רש\"י says, but according to what it says in אגדה, one of the things the מכות was we see by צפרדע that it's the noise. That explains why the ערבוביא, the mixture of all these wild animals together made the main thing. אמנם עדיין אין העניין חד וחלק, but yet it's still not גלאטיק. It's not so simple, not straight. אף שאין זה קושיא ממש, not a real קשיא. ולכן אף גם הביאור הזה רק נרמז במקומו, in the comment. The next קשיא is going to be a קשיא, but not a real קשיא. When it's a real קשיא, רש\"י answers it. Sometimes רש\"י, when it's a קשיא, not a real קשיא, but it needs some explanation, רש\"י could be מרומז, ברמז. So here רש\"י is מרומז to answer this קשיא, not a real קשיא, but a קשיא that we could ask. והוא, what's the קשיא? הן אמת שבארבוביא עניין גדול הוא המבלבל וכו', even though we explained that the fact that they came in mixture that's something that scares them, it's that it's important, אבל מכל מקום למה רק זה נזכר בכתוב? So why aber fort is this the only thing mentioned in the פסוק? וכאילו, as if, שעצם הדבר שבאו חיות רעות ושחתו, I mean נחשב כלאחר יד, as if saying the fact that they came and they bit and they destroyed, that that's not so important. That's a simple, we could see like we said before, the noise makes it a lot, but that is also a problem, the biting. Why does not תורה not mention that? לכן מסיים רש\"י ומרמז, that's why רש\"י finishes off and says a רמז. He doesn't bring more than the first and the second because he's trying to bring the אגדה to the second, that's all he needs. But he finishes off 'כדאיתא במדרש ר' תנחומא'. At the end he says like it says in מדרש תנחומא. What does he mean, look in תנחומא, what do you see there? שם, בהמשך לעניין הנ\"ל מסופר, there, after he explains the מכות, he says, אשר כרכורן היה קשה להם מהשחתתן. By the צפרדעים, their noise was worse than the the destruction that they did. מזה מובן גם בנוגע לערב, so we under- if you look there you'll understand by ערוב, שזהו עיקר גדול במכה, עד מאד, that's a very important thing. The קשיא is, is that that important more than everything? Yes, it's more than everything. ומטעם זה גם הוסיף רש\"י 'וכו'', that's why רש\"י adds after he brings the two reasons for דם and צפרדע, he says 'וכו'', etc. What's etc.? It's when he explains the next מכות. Why does he say etc.? אף שלפי הנ\"ל אין זה נוגע כאן מה שכתוב שם אחר כך בקשר לשאר מכות. רש\"י is only trying to bring the צפרדע. What it says later the other מכות is not נוגע at all. So why does רש\"י even say 'וכו''? כי אין כוונתו ב'וכו'' לטעם שאר המכות שבאותו מדרש, he טאקע didn't mean, and go ahead and see the rest of the מכות. אלא מה שכתוב, he means what it says further, קרקורן היה קשה להם מהשחתתן, that the noise was worse than their destruction. That's what רש״י wants to say, and that's why the whole thing is only צפרדע. על פי הנאמר לעיל, דער רבי זאגט שעיקר הטעם ג' מכות הראשונות על פי פשוטו של מקרא, אינו הטעם המדרש. According to what we're saying that רש״י when he brings the מדרש, this is not the reason why the מכות came, כי אם the real reason, that was all דרך אגב from the הגדה, הגדת he says, but the real reason על פי פשט is the first three, להלקות אלהיהם, to punish their god, ולהראות לחרטומים שזה אצבע אלקים, to show the magicians that it's a finger of God, יובן הענין, אידן? אידן? We'll explain it's on something else. במכת ערוב כתיב הפסוק, by מכת ערוב it says, after he told him I will bring an ערוב, it says, והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עומד עליה, I'm going to separate גשן, the place where my nation is living, standing, לבלתי היות שם ערוב, there the ערוב won't be there, דהיינו שאצל בני ישראל לא היה מכת ערוב, that there was no מכת ערוב by the אידן. וקשיא, קשיא is, למה לא כתוב בג' מכות הראשונות שלא היה אצל בני ישראל? Why doesn't it say by the first three מכות it wasn't by the אידן? ואם הדבר פשוט ומובן, if it was self-understood, or you would say it's פשוט הדבר, the מכות was for the מצרים, why would it be by the אידן? So it's obvious it wasn't by the אידן, אז מדוע מפרש הכתוב במכת ערוב? So why במכת ערוב does he have to say it? והנה בענין זה יש כמה דעות. There are many opinions here. Many people don't even know these opinions. האבן עזרא כותב, the אבן עזרא writes like this: לפי דעתי כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היו כוללות המצרים והעברים. He says these three מכות, דם, צפרדע, and כנים, included the אידן also. ואלו השלש מעט הזיקו. איי, what do you mean the אידן? The אייבערשטער wasn't punishing the אידן, but they weren't so terrible. אך מכת הערוב שהיתה קשה, from מכת ערוב on that was a terrible מכה, ה' הפריש בין המצרים ובין ישראל. That's when ה' said the אידן shouldn't get it, but the first three מכות the אידן also had. אמנם הרדב\"ז בתשובותיו כותב, but the רדב\"ז writes against the אבן עזרא, ומה שכתב האבן עזרא כי מכת הדם והצפרדע והכנים היתה למצרים ולישראל, that the מכה of דם, צפרדע, and כנים was by the מצרים and by the אידן, אסור להאמין דבר זה. It's forbidden to believe that. כל שכן, certainly, that הכתובים מעידים להפך, because the פסוקים show the opposite. The פסוקים say, ולא יכלו מצרים לשתות מימי היאור. At by דם it says the מצרים could not drink from the river, ויחפרו מצרים סביבות היאור, so they dug around the river. So who says, so what does it say, who couldn't drink? משמע אבל ישראל לא היו צריכים לזה, the אידן didn't have to dig around, שהיו שותים ממי היאור, they were drinking from the water. So the מכה of דם wasn't on them. בצפרדעים כתיב, also says the מכה the צפרדעים will come, בך ובכל עמך, you and your nation, וסרו הצפרדעים ממך, and then when it goes away he says they're going to go away from you, ומבתיך, from your house, ומעבדיך, from your servants, ומעמך, from your nation. So he's talking about the גוים, משמע שלא היו בישראל, not by the אידן. כן הכנים, same with כנים, גמרו סתם מן המפורש, even though it doesn't say by כנים, but it's self-understood, just like those weren't, here also weren't. ועוד סברתי, another thing, he says a סברא. He says first from the פסוקים it's משמע that the first three were by the, were not by the אידן, I'm sorry. But besides that, I have a סברא, he says. אם היתה המכה היתה גם לישראל, if the מכה was also by the אידן, מה ראיה יש בה לפרעה שישלח את ישראל? How would that prove to פרעה to send the אידן? The whole purpose of the מכה is to make פרעה send the אידן out. If it's by the אידן also, how would that prove to him that they, that the אידן have to go, that it's against him for the benefit of the אידן? והרמב\"ם בפירוש המשניות כותב, but the רמב\"ם writes differently. He writes שמכת דם, צפרדע לא היו בישראל כלל, דם, צפרדע were not by the אידן, מה שאין כן מכת כנים היתה גם בהם, but כנים was, אבל לא היו מצטערים בהם. They were כנים, but they didn't hurt them. But they were כנים, that's what the רמב\"ם learns. Now, this is all good, but the שאלה what רש״י learned. וכיון שאין רש\"י מתרץ אפילו ברמז הקושיא למה לא נכתב והפליתי בג' מכות הראשונות, since רש״י doesn't answer this קשיא why it doesn't say by the other מכות that it didn't go to the אידן, and why it happens by מכת ערוב, מוכרח, it shows, אשר בפשוטו של מקרא היו המכות הראשונות גם בישראל. משמע, since רש״י doesn't say it, משמע that it was by the אידן. וכן נראה ממה שכתוב, it seems from the פסוק where it says by כנים, ותהי הכנם באדם ובבהמה. The כנים was by people, אדם סתם, people and animals, it doesn't say אידן. וגם אין לומר שמכת כנים לא היו מצטערים, you cannot say like the רמב\"ם either, that they had the מכת כנים, but it didn't hurt them, כי מנלן בפשוטו של מקרא? Where do we get such a thing in פשט? So ממילא according to רש״י, seems like the מכות the first three were by the אידן also. איי, ובנוגע לקושית הרדב\"ז, concerning the רדב\"ז's קשיא, למה מדגיש הכתוב במצרים במכת דם וצפרדע? So why does the פסוק stress by these מכות that, like he brought the ראיות, it says the מצרים couldn't drink the water, and And by the צפרדעים, it says, \"It will come into you.\" מובן בפשט, that's not a קשיא, שהרי זה היה עיקר of the מכות, that's what the point of the מכה was. It happened by the יידן, but the point is to go on the מצרים. So the תורה mentions what the point is. So that you could answer. אבל קושיא האחרונה, קושיא באמת לכאורה. The last קשיא is a real קשיא. אם המכה הייתה גם לישראל, מה ראיה הייתה לפרעה שישלח את ישראל? If the מכה happened to the יידן also, what kind of ראיה would it be that פרעה should send away the יידן? וגם, another שאלה, למה באמת היו המכות גם בישראל? Another שאלה, why טאקע was the יידן? But why would the מכות have to be by the יידן? אמנם על פי הנ״ל מובן based on what we said, the three reason, the three מכות, first three. That the real reason, simple reason indicated by the first two is because to punish the עבודה זרה. And the other one is by the חרטומים, to understand it. וכיוון ששתי המכות הראשונות פירש רש״י שהביא הקב״ה כדי להכות אלוהיהם, since רש״י already said that the first two מכות came to punish their god, הרי מובן that we understand שכאשר יראה פרעה שעבודה זרה שלו לקה, פרעה will see that his עבודה זרה is punished, יוכח עי״ז צדקת אני הוי׳. So he'll understand that the אייבערשטער is the אייבערשטער. The אייבערשטער is the God. אי, ואם גם בני ישראל יסבלו מזה? ליתוכן על ידי זה לקובע עבודה זרה שלהם? The fact that the יידן also have it, it's still punishing the עבודה זרה. That's no problem. It's still punishing the עבודה זרה. The יידן have it is good, the יידן have diseases, but it's not against מצרים, it's against to show that he's stronger than that he could change the עבודה זרה. ואדרבה, בטעמו עצמו מוכרח שתהיינה ב׳ מכות אלו גם במים שבבני ישראל. Based on this reason, it had to be by the יידן also, the water of the יידן. כי כיוון שעל ידי זה הילקח אלוהיהם, since this was to punish the עבודה זרה, הנה בכל מקום שנמצא אלוהיהם הרי הוצרכה להיות המכה שם. So every place where their עבודה זרה is, had to be the מכה. ואם לא כן, if there is a place where there's עבודה זרה is not hurt, יחשוב פרעה, פרעה will think שחלק זה מעבודה זרה שלו הנמצא בגושן וכיוצא בזה גדול יותר חס ושלום מהקב״ה. They'll see that part of the water doesn't get punished, \"Oh, so not my whole god is, a piece of my god is not so good, but there's a piece that's good. But I, there's a piece that didn't get punished.\" So by the דם, it had to be like every place where there is water, which is עבודה זרה of מצרים, had to become דם. I the יידן the while they had it, yeah, they knew the problem, but the purpose was not to punish מצרים, person to punish the עבודה זרה of מצרים. ועל דרך זה במכת כינים. Same by כינים. וכיוון שהכוונה הייתה שעל ידי זה יראו החרטומים שזה אצבע אלוקים היא, since the whole purpose was that the חרטומים, the magicians, should see it comes from the אייבערשטער, the finger of the אייבערשטער, היה הכרח שתהיה בלתי מוגבלת. It had to be a מכה that has no limit. בכל ארץ מצרים, it had to be all over. כי בלאו הכי, if it wouldn't be all over, even on the יידן, היה מקום לומר, so you know what they would think? They would say, שנעשית על ידי מוגבלים. They'll say it's not the אייבערשטער. It happened through people, על ידי בני אדם, people who can't do everything. They could do only some things. משה ואהרן שהחרטומים, they'll say משה and אהרן are magicians. כמו שאמרו בב׳ מכות הראשונות, like they said in the first two מכות. So they'll say משה רבינו did it. ואף שהחרטומים מצרים לא יכלו להעלות את הכינים, ay they saw that the magicians saw that their magic can't bring up the כינים, that means that their limit that they can't do it, so לכאורה it's a ראיה it's the אייבערשטער. No, know what they would say, הנה גם משה ואהרן לא יכלו להעלותם אלא על שטח ואנשים מסוימים. משה and אהרן brought it, also brought it, not all over, a specific area and a specific people. אלא שבזה גדולים יותר מחרטומי מצרים. The חרטומי מצרים couldn't bring it up at all, and they could bring it up 60%. But if there's a place where it's not, that means that this is made through somebody who doesn't not is מוגבל to do things. לכן הייתה מוכרחת להיות בכל מקום, גם בבני ישראל. It had to be all over, so they see that this is from the אייבערשטער, so you see that it's יד ה׳, they should see, they saw because there's no limit to this. שאין כן מכת ערוב, when it came to מכת ערוב, שלא היה הכרח בזה, where there's no reason to do to the יידן, נאמר there it says והפליתי. So it shows that according to רש״י, the first three מכות טאקע were by the יידן, and it doesn't take away from what the מכות was supposed to accomplish. And by ערוב, the פסוק says this. But it all fits to the reason these three things by the first three מכות. בפנימיות הענינים, let's try to finish it. But בפנימיות הענין יש לומר הטעם מה שהיה והפליתי דווקא ממכת ערוב. On the פנימיות, why is there the פסוק say that the separation and according to רש״י that's how it actually happened, that the separation between the יידן and the גוים only by ערוב, started from ערוב, but not before, on the פנימיות? בג׳ מכות הראשונות לא היה מן הצורך להפריש בין בני ישראל לבין מצרים. In the first three מכות, there was no reason to separate between the יידן and מצרים. Why? כי אף אם גם היו המכות בישראל, even if the מכות happened on the יידן, לא היה עולה על הדעת חס ושלום שעל ידי זה שאפשר לבני ישראל להתערב עם מצרים. No one would think that this should be any indication that the אידן could mix with the גוים. Why would, איי דער אויבערשטער gave it to the אידן, also good, it doesn't show that you're equal. You could mix. שאין כן במכת ערוב, when it came to ערוב, שעירוב הקדוש ברוך הוא את בעלי חיים, דער אויבערשטער mixed the animals, היה אז מקום למחשבת סכלות, a person could think a stupid סברא, שכאילו הסיר הקדוש ברוך הוא את כל המחיצות, oh, דער אויבערשטער took away all the borders, כמו שהסיר את המחיצה בין חיה לחיה לנחש ועקרב, He took away the מחיצה between one animal to another, between snakes, scorpions, וממילא נפרץ גם הגדר בין ישראל לעמים להבדיל, so ממילא the אידן might think that oh, now there is no more גדר, no more מחיצה, no more separation between us. אז חובת הקדוש ברוך הוא להראות, דער אויבערשטער wanted to show, שהמחיצה קיימת גם בשעה זו, that even when the in one area the מחיצה was taken away, but not in everything, not between אידן and גוים. לכן והפליתי ביום ההוא, I'm going to separate the place אשר עמי עומד עליו, where my nation is, ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, I'm going to make the separation, I'm going to salvation for the אידן, and it'll separate. So here the תורה wants to stress that don't think that the the מחיצה was taken away. והוראה מזה מובנת בפשטות, the lesson is simple. I want to say that this שיחה was, say when it was the רבי said it in תשל״ב, say when it was printed, the רבי was מגיה in תשל״ג, it was the time, the beginning at the height of the רבי's war against the מיהו יהודי גזירה, who is a יהודי, that you accept in ארץ ישראל גוים as אידן. And the רבי kept on talking every פארברענגען that you're taking away the מחיצה between אידן and גוים. So here the רבי put this in, that here you see דער אויבערשטער took away the מחיצה between the animals, but not the מחיצה between the אידן and גוים. So the הוראה is, דווקא בשעה שערבוב בעולם, a time when the world is mixed up, this fits to nowadays also, ובזמן אשר פרצו גדרי של עולם באופן שלא היה לעולמים, the the the time like now, the רבי says, which the גדרים of the world is completely broken, something that was never, יש צורך מיוחד לחזק את המחיצה שבין ישראל לעמים, now we need to strengthen the מחיצה between אידן and גוים. שהרי גם אז, even then, ביושבם במצרים קודם מתן תורה, they were in מצרים before מתן תורה, היינו לפני שבחר בנו ובחרתנו מכל עם ולשון, before דער אויבערשטער chose us, because when we say these words ובחרתנו מכל עם ולשון, so in שולחן ערוך it says you have to have in mind מתן תורה, so מתן תורה when דער אויבערשטער chose us. So this was before מתן תורה. בזמן שהיה ערוב, it was an ערוב, a mixture, והיה מקום לחשוש, there was a possibility of thinking that they might mix אידן and גוים, עשה הקדוש ברוך הוא נס מיוחד, דער אויבערשטער made a separate נס, לשום פדות בין עמי ובין עמך, to make a separation between אידן and גוים, על אחת כמה וכמה בזמננו זה, certainly now. וענין ההבדלה ופדות זו היה בנוגע לכל אחד ואחד מבני ישראל, and this separation was בנוגע every איד, not between the good אידן, the best אידן, and the גוים. אפילו בנוגע לאלה שלא רצו לצאת ממצרים, there were אידן who didn't want to go out of מצרים, and this מכה, they were there was a separation between them and the גוים, שמזה רואים נוסף לזה, this shows, שמחיצה והבדלה זו, this separation is בנוגע לכל איש ואשה אשר בשם ישראל יכונה, every איד who's a איד. Cuz some people were טענה, anyway, the פרייע אידן anyway, what do we care? The פרומע אידן are not going to be affected by the fact that in the Israeli law it says a גר, it doesn't say the word כהלכה, that's what the רבי was fighting. So, so, so they said some people said, who are we afraid? The פרומע אידן, who cares what they write? אלא מאי, the פרייע אידן might take it. Who cares about the פרייע אידן? The רבי says here we see דער אויבערשטער made this מחיצה, על פי נס He made this מחיצה between all the אידן and the מצרים. And all the אידן included bad אידן, people who didn't even want to go out of מצרים. וכשבני ישראל יחזקו מחיצה זו, and the אידן will מחזק, will strengthen this מחיצה, this wall, לא תהיה שום מחיצה ודבר המפסיק חס ושלום בין הקדוש ברוך הוא לבני ישראל, there will be no wall between דער אויבערשטער and אידן. וכל אחד ואחת מישראל ישוב בתשובה שלמה, everyone, every איד, every man, woman of the אידן will do תשובה שלמה, complete תשובה, ומיד הן נגאלין בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, they will be redeemed right away in the גאולה האמיתית והשלימה through משיח צדקנו. יישר כח. Went very fast, but if you think back the דרשה and you do it, this is ממש a puzzle that all the pieces fit, it's ממש, it's... Yeah, that's it. Okay. יישר כח. Thank you.