ברוכים הבאים everyone who came here to celebrate the 200th יארצייט, יום ההילולא, from the אלטער רבי, the בעל התניא והשולחן ערוך. The צמח צדק writes, the צמח צדק was there, צמח צדק was the אייניקל of the אלטער רבי, was there בשעת ההסתלקות, and he writes clearly when it was. It was מוצאי שבת, פרשת שמות, כ״ג, אור לכ״ד טבת, בערך about 10:30. I remember 50 years ago, when it was 150 years from the הסתלקות of the אלטער רבי, the רבי spoke quite many times during the year the specialty of being three יובלים from the הסתלקות of the אלטער רבי. And one of the times was a פארברענגען, a special פארברענגען מוצאי שבת, because that year כ״ד טבת came out the same as this year, Sunday מוצאי שבת, the same as it was the year of the הסתלקות, when the אלטער רבי was נסתלק, he was נסתלק on מוצאי שבת, מוצאי שבת שמות, it was like this year. And there was a special פארברענגען that the רבי made that מוצאי שבת, besides all the other things that he spoke about the other times. And I remember when the רבי came into the פארברענגען, the רבי's face, I could say, was מאוים. I probably never saw the רבי look that way. And he came in actually at 10:25 to פארברענג, exactly the time of when was the הסתלקות of the אלטער רבי. And the רבי was מסביר the idea of 40, 50 years, three times 50, which is 150. And now we are here 50 years later with four יובלים from the time of the הסתלקות of the אלטער רבי, and it's the time, more or less, when the אלטער רבי was נסתלק. So certainly this is a special, special time. When the רבי came into the פארברענגען, the first thing he said was this: He said that the פריערדיקער רבי said, or writes in a letter in the name of his father, of the רבי רש״ב, and he writes that on a יום ההילולא of a צדיק, definitely the בעל ההילולא is מעורר רחמים רבים on all the חסידים, for them, for the wives, and for the children. But the רבי רש״ב said, that's only a התעוררות רחמים רבים כללי. אבער, when you learn the תורה of the בעל ההילולא, and you make a פארברענגען on the day of the הילולא, then it's a more specific התעוררות רחמים רבים for the חסידים and those that learn the תורה and make the פארברענגען. And the רבי said the reason is because this is, he said the לשון in the name of the רבי רש״ב, that if you make a פארברענגען on the יום ההילולא, it's a פ״נ, a פדיון נפש that you're giving to the בעל ההילולא, which means that by participating in this פארברענגען and coming here to this מסיבה, this is basically giving a פדיון to the אלטער רבי. Just like if you would go to האדיטש, where the אלטער רבי is buried, and give a פדיון, by being here we're giving a פדיון. And I am sure that the אלטער רבי himself is here. Actually, someone who came in before tells me when he came outside, and a בחור wanted to direct him where to go, so a בחור said to him, \"The אלטער רבי is in the social hall.\" So he said to him, \"The אלטער רבי is in the social hall?\" He said, \"Yeah, the...\" The אלטער רבי is in the social hall. I don't know if he meant what he said, he meant to say that the מסיבה for the אלטער רבי is in the social hall, but he was right. The אלטער רבי is in the social hall. There is no question that the אלטער רבי is with us here. And we could imagine the specialty of this time, the עת רצון that we're now here 200 years from the הסתלקות of the אלטער רבי. And what's the חשבון of 200, what's so special? So the רבי explained then that יובל, 50 years, is called לעולם. It's called forever. Which means the word עולם is נצחי. So when something passes and it lives for 50 years, then you know it's a ענין נצחי, it's a ענין that's forever. If it's two times 50, then it's a higher דרגא in נצחיות. And if it's three times 50, it's a higher דרגא in נצחיות. And if it's four times 50, it's even a higher דרגא in נצחיות. So you can imagine when we're talking about the אלטער רבי, it's definitely such a special time when it's 200 years of the אלטער רבי, a time to be מתיחד with the נשמה of the אלטער רבי, and to take החלטות טובות in all the ענינים that have a שייכות to the אלטער רבי, ענינים in נגלה and ענינים in חסידות. We know the אלטער רבי's name was שניאור זלמן, שני אור, and actually the בעל שם טוב said they brought the אלטער רבי's father and mother brought the אלטער רבי when he was three years old, brought him to the בעל שם טוב. The בעל שם טוב should cut his hair, the אפשערעניש. And the בעל שם טוב then said that his name is שני אור, which means two lights, because he is going to light up the world in both lights. We know תורה is called אור, תורה אור, and he's going to light up the world in both lights of תורה: אור הנגלה ואור הנסתר. And that is the title of the אלטער רבי up today: the בעל התניא והשולחן ערוך. So he lit up the world in both מדרגות, in both ענינים of light. So when we are here in honor of the אלטער רבי's הסתלקות, the 200 years, we can't imagine what kind of עת רצון and what kind of special time this is for every single person that participates. I want to just mention a small thing for the practical reasons. Later on towards the end, we will give every person who came here a מזכרת, which in English you would call a souvenir, to remember that he participated in this פארברענגען, and it should be a פעולה נמשכת that what you gain for the פארברענגען should be נמשך. And that is going to be a new ספר that was given out לכבוד 200 years הסתלקות of the אלטער רבי, which is the ספר אגרות קודש of the אלטער רבי, the אלטער רבי's letters, a whole new ספר, and every person will be given, so whenever he will look at this ספר in his house will remind himself that I was there בשעת there was 200 years from the אלטער רבי's הסתלקות and made a big פארברענגען. I mentioned before that the that the צמח צדק writes בנוגע the הסתלקות of the אלטער רבי that it was מוצאי שבת שמות. And the רבי is מדייק, why does he write that it's מוצאי שבת פרשת שמות when we know מוצאי שבת starts the next פרשה already, it's פרשת וארא, is a סימן that the הסתלקות of the אלטער רבי has a שייכות to פרשת שמות. In פרשת שמות we learn about the birth of משה רבינו, and how משה רבינו became the רעיא מהימנא of the יידן. Automatically we see right away a connection between פרשת שמות and אלטער רבי, because we know אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, says in תיקוני זוהר that there is a התפשטות of משה רבינו in every generation. So we could imagine that the אלטער רבי בזמנו definitely was the אתפשטותא דמשה, and therefore has a connection to this פרשה. And even though we're dealing today with the הסתלקות of the אלטער רבי, and the פרשה talks about the birth of the אלטער רבי, so לכאורה the connection is not so strong. But the אמת is the גמרא says in מגילה בשעת המן threw the גורל, and it came out in the month of אדר, שמח שמחה גדולה, he was happy. Why? Because it's ירח שמת בו משה, because it's the month, ז' אדר, that משה רבינו was נסתלק. But the גמרא says ולא ידע שבז' אדר מת משה, בז' אדר נולד משה. The ז' אדר משה רבינו was born. And רש״י says כדאי היא הלידה שתכפר על המיתה, that the birth of משה is כדאי to be מכפר on the מיתה. Now what does that mean? What does it mean the לידה is מכפר on the מיתה? It should work the other way. The לידה comes first, then after that is the מיתה. If anything the מיתה should be כביכול מבטל the לידה, but not that the לידה is מכפר על המיתה. אלא מאי, the פשט is that after the הסתלקות, that's when you could see the big חידוש that we got by the birth of this צדיק. When was the לידה of משה רבינו really realized? What משה gave, משה came to the world, when? Not בשעת he was alive. What we see what happened afterwards, after the הסתלקות, and you see how it continues, how בעצם משה רבינו is alive. The גמרא says משה לא מת. מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש. And it doesn't only mean that משה רבינו is משמש in שמים, which this is the פשוט'ע פשט, משמש במרומים. It means down here, משה רבינו's ענינים is continuing. Just like it says by יעקב אבינו, יעקב אבינו לא מת. And the גמרא asks what do you mean, חנטו חנטיא ספדו ספדיא, and the גמרא answers מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. So ממילא when do you see the חיים, the לידה of משה רבינו? You see it by the פטירה. כדאי היא הלידה שתכפר על המיתה means that you think the מיתה is an end, the לידה ערשט comes after the מיתה and you see it's not an end. So the הסתלקות of the אלטע רבי is connected to the לידה, to the לידה of the אלטע רבי and the לידה of משה רבינו. And by משה רבינו טאקע we saw by the לידה, it says נתמלא הבית כולו אורה. Right by the לידה you already saw the אור, in משה רבינו the אור הנשמה, and you knew for sure how it's going to be later. The רבינו בחיי says the אור התורה shined from משה רבינו when he was נולד. The same thing by the אלטע רבי. When the אלטע רבי was born, and the בעל שם טוב said שני אור, that they saw the בעל שם טוב saw the אור coming from the אלטע רבי by the לידה. And when do we see it really? But later by the הסתלקות, and how the תורה of the אלטע רבי continues and continues, and it's four יובלים and the אלטע רבי's תורה is חי וקיים. Like the מגיד, the גרויסער מגיד, the הייליקער מגיד, the מעזריטשער מגיד said that my יונגסטער תלמיד, the אלטע רבי was the youngest תלמיד of the מגיד, and he said my יונגסטער תלמיד מיט זיין דרך וועלן בלייבן ביז משיח צדקנו. That's alive. And even when he was born, the specialty that happened, we know he was born ח״י אלול תק״ה. The same day the בעל שם טוב was born. בעל שם טוב was born ח״י אלול in the year תנ״ח, נח״ת. Every year the בעל שם טוב would make a סעודה on the day of his birthday. As much as people think on the day of birthday it's a נייע מעשה, the בעל שם טוב used to make a special פארברענגען every year on ח״י אלול because of his birthday. ח״י אלול תק״ה was עפעס a special פארברענגען, special תורה the בעל שם טוב was עפעס אויפגעלייגט a special בשמחה. And he said, היינט איז אראפגעקומען אין עולם הזה א נשמה חדשה, a new נשמה. All the נשמות that come down now are all גלגולים. Tonight came today came ח״י אלול תק״ה א נשמה חדשה. And the בעל שם טוב said the סדר הענינים למעלה what takes place when a נשמה comes down here, בין איך באקאנט. I know what goes on. אבער the סדר הענינים by א נשמה חדשה, דאס ווייס איך נישט, דאס איז ביי מיר א נס. But he said the נשמה חדשה איז היינט אראפגעקומען דא למטה. And he referred to to the נשמה of the אלטע רבי that was born that day. And as I said before, three years later they brought the אלטע רבי for אפשערעניש to the בעל שם טוב, and he cut his hair, gave him a ברכה, and he said שני אורות that shine in the world, אין ביידע אורות the אור הנגלה and the אור החסידות. So what it says by משה רבינו, כשנולד נתמלא הבית כולו אורה, this of course apply to the אלטע רבי. There's another connection between the אלטע רבי and פרשת שמות. It says in מדרש that בשעת יוכבד put משה רבינו's תיבה into the river, the גזירה of כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו was בטל. פרעה made a גזירה to throw all the boys into the יאור, and the reason was, it says, because his stargazers, the אסטרולוגין, told him that מושיען של ישראל, the one that's going to be the מושיען של ישראל, is נידון במים, will be punished with water. So he said, \"Let's throw,\" and he didn't know who it was, \"Let's throw in.\" בשעה she put his basket in the river, so they saw in the stars, \"Oh, whoever he is, is already in the water.\" So then they were מבטל the גזירה. So the פשט, the גזירה was בטל for this reason. But everything has deeper reasons. We know there is a lot of פנימיות'דיקע ביאורים and everything. The פנימיות'דיקע ביאור, the רבי explains why when this happened the גזירה was בטל, this is what the רבי says: What is the true meaning of the גזירה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו? Of course it means כפשוטו, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, but it has a deeper meaning. The deeper meaning is the יאור was the עבודה זרה of מצרים. What they wanted to throw the children in the עבודה זרה of מצרים. What was Why was the יאור the עבודה זרה of מצרים? Because in מצרים, the יאור was the נילוס was the מקור of their פרנסה. The נילוס would overflow every year, and that would irrigate the fields, and that was the מקור of the פרנסה. פרעה and מצרים only believed in טבע. They did not believe in a higher power, that the אויבערשטער פירט תמיד די וועלט. So to them, the עבודה זרה was the יאור, as the מקור of פרנסה. פרעה wanted that all the children should be raised, be thrown into the יאור, to be raised with this philosophy, with this understanding, אז נישטא קיין אלוקות, נישטא קיין כח אלקי, un s'iz nor דרך הטבע, that's the עיקר, the עיקר is טבע. משה רבינו is called the רעיא מהימנא. What does רעיא מהימנא mean? פשטות, the רועה נאמן, the trustworthy shepherd, a רועה נאמן. חסידות טייטשט, רעיא מהימנא means something deeper: the רועה פון אמונה! The one who feeds, the one who gives אמונה, makes people Just like a רועה makes his sheep eat, you feed them, משה רבינו'ס ענין was to feed אמונה. What's the פשט to feed אמונה? How do you feed אמונה? How do you eat אמונה? אמונה is something that you have, you believe, but אמונה could be בדרך מקיף. חסידות says אמונה בדרך מקיף. What does אמונה בדרך מקיף mean? You believe, but at the same time, it's not strong enough to stop you from doing something you know you're not allowed to do. When we talk about אמונה, אמונה could be בדרך מקיף. Like the גמרא says, גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא. A גנב, when he goes to steal, דאוונס to the אויבערשטער that he should be מצליח. Now, if he דאוונס to the אויבערשטער, he obviously has אמונה in the אויבערשטער. So how does he steal? Because the אמונה is טאקע there, but it's not internalized. It doesn't become part of him. It's not real to him. גשמיות is real, but אמונה in the אויבערשטער, of course he has אמונה, but it's not It's בדרך מקיף, חסידות says. The job of משה רבינו is רעיא מהימנא, to feed, just like when you eat something, it comes into a פנימיות and it becomes part of you, דם ובשר כבשרו, so the אמונה has to become a פנימיות. And that's what the ענין of משה רבינו was: to feed the יידן with אמונה, to make the אמונה by them should be in a פנימיות. Now, how did משה רבינו do it? Through teaching the יידן, through showing an example. But the אמת is, the עצם מציאות of משה רבינו already started it. That's why when משה רבינו was born, right in the beginning, he was just put, the רבי explains, put into the נילוס, already then the עבודה זרה of מצרים stopped. They stopped the גזירה of throwing the children in, into the עבודה זרה. Actually, it says the ראגאטשאווער says that בשעת משה רבינו was put into the river, and בת פרעה came לרחוץ על היאור, this was מבטל the יאור from being עבודה זרה, because she came לרחוץ מגלולי בית אביה, She came to be מתגייר. A גוי could be מבטל עבודה זרה, so the ראגאטשאווער says she was מבטל the עבודה זרה. When did it happen? At the time of משה רבינו being put into the river. דאס הייסט at the time of the beginning of the life of משה רבינו, already then the השפעה of משה רבינו happened to a certain degree. It brought a ביטול in the philosophy of עבודה זרה, like the יאור, דאס איז נישטא קיין כח אלקי and there is only דרך הטבע, like in מצרים the נילוס was בדרך הטבע the מקור of their פרנסה. And this fits exactly to the אלטע רבי. This is the אויפטו of the אלטע רבי. The אלטע רבי who was מייסד חסידות חב״ד. What is the ענין of being מייסד חסידות חב״ד? The ענין is that it's not enough אמונה, we have to have אמונה, אמונה is the יסוד of everything obviously, אבער אמונה אליין can בלייבן בבחינת מקיף. מ׳גלייבט און מ׳גלייבט, אבער אז ס׳קומט למעשה בפועל, מיר מיינען אז די גמרא׳ס גנב, that's the מאדערנער מענטש, the מקיף, אמונה בבחינת מקיף. מיר זיינען א סך מורא׳דיקער, מיר ווייסן, מיר האבן אמונה, און פונדעסטוועגן קומט א מאל און ס׳קומט צו א זאך וואס עפעס דאס, און איך ווייס אז ס׳עפעס נישט אזוי אזוי בסדר, און מיט אף על פי כן טוט מען דאס. In English: We're in the same position. And many times it can happen we have אמונה, but it could happen that comes למעשה בפועל the אמונה is not in the פנימיות, it didn't become real to us. חב״ד is the טייטש we should take it and internalize it in חכמה בינה דעת, we should understand it, we should understand the ענינים, און אז מען פארשטייט, why is it that גשמיות is real to us? Because איך זע דאס פאר די אויגן. I see, I see the piece of bread here, I see so I know it's real, ס׳איז דא. רוחניותדיקע ענינים, yes, עפעס אין הימל א יריד, ס׳איז מעשיות. אבער אז מען פארשטייט דאס, if you really internalize it and you understand it, so just like you know that this is real, it becomes real. דאס האט דער אלטע רבי געוואלט אויפטון, he wanted to אויפטון and it's אויפגעטאן, that ענין of אמונה should be נמשך in a פנימיות. This is the ארבעט of every נשיא בישראל, every גדול בישראל, certainly חסידים, and certainly חסידישע רביים, but by the אלטע רבי it was more בהדגשה this נקודה of being ממשיך אלקות in the eyes of the people, in the feeling, אז ס׳זאל זיין מיט אן אמת, it be חב״ד, like the ענין of this אמונה, that משה רבינו was the רעיא מהימנא, he fed אמונה to the אידן. So when it comes to כ״ד טבת, 200 years, and it's בערך close to the time when the אלטע רבי was מסתלק, and what we're going to do tonight really, we're going to try to make it so that 10:25, 10:25, we should be able to sing the אלטע רבי'ס ניגון, the ד׳ בבות, which is a special ניגון, we only sing מזמן לזמן when in the special times, and הגם where do we find the exact time, but the רבי then said since the צמח צדק writes that it was exactly בערך 10:30, so the רבי came down to the פארברענגען 10:25 and they sang the אלטע רבי'ס ניגון 10:25, that's the most auspicious time, the עת רצון. So tonight when we're here and for this occasion is definitely a time we have to take a התעוררות, be מתעורר, and the זמן itself helps the התעוררות, the התעוררות should be easier to accomplish, to make החלטות טובות. ובכלל we know when you make a החלטה טובה, בשעת מעשה it's זייער fine, you make a החלטה, but by the time you have to keep the החלטה, you know what happens? It goes from the head to the heart, to the hand, גייט דאס דורך a מיצר הגרון it says. There's the neck, very narrow, it becomes much narrower, ס׳איז זייער שמאל. And ס׳איז half of the times is בטל. You have to have a special push, a special כח, the החלטה should be בפועל. A זמן like this, where I could guarantee you, נישט מיר בין איך מבין auf רוחניות, but I could guarantee you that the אלטע רבי is here! Like I said before, the בחור met the guy outside, I was so happy to hear that. The אלטע רבי is in the social hall. The אלטע רבי is here! And we have special נתינת כח for this ענין of the החלטות that we have to make around the ענינים of the אלטע רבי, which is the ענין of working on פארשטיין and אראפטראגן in a פנימיות the ענינים of אמונה, and everyone knows the פרטים by himself what it means by him. So יהי רצון that there שטארק should be a התעוררות אמיתית, that we should all be נתעורר And we should all טאקע take it in a פנימיות, and the זכות of the אלטער רבי יגן עלינו, and the זכות should not only יגן עלינו, like we טייטש, should be a מגין on us. The זכות should come into us, the זכות מלשון זכות, זאל אונז אויסעדלען. We should become איידעלערע יידן, and this is all a special זמן for this. So, א כוס לחיים. לחיים, and I think everybody should say לחיים. The whiskeys around? Oh. לחיים, לחיים, זאל דאס אראפקומען בפועל ממש, like the רבי always would say, למטה מעשרה טפחים בפועל ממש. And we should be זוכה that from this מסיבה, which is a special מסיבה in honor of the אלטער רבי, we should go straight from here עם ענני שמיא to the גאולה שלימה במהרה בימינו בקרוב ממש. לחיים, לחיים.