בנוגע לגדלות העניין של לימוד ספרי ליקוטי שיחות של כבוד קדושת אדמו\"ר, הנה תחילה זה אופן ההתקשרות להרבי באופן הכי גדול והכי חזק. כתוב במדרש: \"צדיקים דומים לבוראם\". צדיקים דומים להקדוש ברוך הוא, להבורא. בנוגע להקדוש ברוך הוא, הנה המילה הראשונה שאמר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל בעשרת הדיברות במתן תורה, היה \"אנוכי\", \"אנכי\". וכתוב בגמרא שהמילה \"אנכי\" זה ראשי תיבות של \"אנא נפשי כתבית יהבית\". שהפירוש הפשוט בזה הוא, שאני בעצמי כתבתי את זה ומסרתי את זה. אבל בחסידות מבואר שיש פירוש עמוק יותר במילה זאת, בהפתגם הזה של חז\"ל על המילה הזאת של \"אנא נפשי כתבית יהבית\". \"אנא נפשי כתבית יהבית\", הפירוש, אני הכנסתי את עצמי בתורה, אני כתבתי את עצמי בתוך התורה. זאת אומרת שהתורה והקדוש ברוך הוא כולא חד, הכל אחד. וכמו שכתב הרמב\"ם שהתורה היא חכמתו של הקדוש ברוך הוא, והוא וחכמתו אחד. זה אי אפשר להבין כי אצלנו זה אי אפשר להיות, אבל אצל הקדוש ברוך הוא, הוא וחכמתו אחד. זאת אומרת, כשלומדים תורה, אז מתקשרים עם הקדוש ברוך הוא. על דרך זה בנוגע לצדיק, \"צדיקים דומים לבוראם\", שהם הכניסו את עצמם בתוך התורה שלהם. וכשלומדים התורה שלהם, מתקשרים עם הצדיק, עם הרבי. ובפרט לאחר ג'

תמוז, שאנחנו לא רואים את הרבי בגשמיות, לא שומעים את הרבי בגשמיות, האופן הכי חזק של התקשרות זה על ידי לימוד התורה של הרבי. וכידוע מה שאמר הרבי הרש\"ב לפני ההסתלקות שלו: \"ikh gey in himl, un di ksovim loz ikh aykh\". התרגום הוא: אני הולך לשמיים והכתבים, זאת אומרת דברי תורה שלי, אני עוזב לכם. והרבי הקשה: מה הפירוש? וכי היה איזה קא סלקא דעתך שהוא יקח את הכתבים עמו לשמיים? אלא הפירוש בזה הוא: אני הולך לשמיים, ולפי זה אפשר לחשוב שעכשיו אין קשר בין החסידים להרבי, כי אנחנו פה למטה והרבי הולך לשמיים. על זה אמר הרבי הרש\"ב: אף שאני הולך לשמיים, אבל אני מניח את הכתבים, את הכתבים אצלכם, כי על ידי זה באמת אני לא עוזב, אני לא הולך לשמיים. הוא הולך לשמיים, אבל באמת אני עדיין איתכם, כי יש לכם אופן ההתקשרות על ידי שמתקשרים עמי על ידי התורה שלי. ובנוגע לליקוטי שיחות גם כן, שעל ידי שלומדים ליקוטי שיחות של הרבי, זה ההתקשרות הכי גדול עם הרבי. ויש להוסיף עוד כאן: באמת כתוב שגם בעשיית מצווה מתקשרים עם הקדוש ברוך הוא, כי גם מצוות הם רצונו של הקדוש ברוך הוא, והוא ורצונו אחד, ולכן כשעושים הרצון של הקדוש ברוך הוא מתקשרים עם הקדוש ברוך הוא. אף על פי כן כתוב בתניא שהקשר, האיחוד שיש עם הקדוש ברוך הוא על ידי לימוד התורה זה יותר מההתקשרות שיש על ידי קיום המצוות. כי קיום המצוות, אף שהמצוות הם מצוות של הקדוש ברוך הוא ומתקשרים עם הקדוש ברוך הוא, מצווה, מילה מצווה יש בה פירוש של צוותא וחיבור, קשר, ונעשה קשר בין עושה המצווה עם המצווה את המצווה, זה הקדוש ברוך הוא, אבל אף על פי כן זה כמו שני עניינים שמתקשרים. מי שהוא עושה את המצווה, יש האדם ויש המצווה, שהמצווה היא רצונו של הקדוש ברוך הוא שהיא כמו הקדוש ברוך הוא בעצמו. בעצם כתוב במדרש: \"כבדו את המצוות שהם שלוחי\", הם שלוחים של הקדוש ברוך הוא, שלוחו של אדם כמותו, ולכן כשעושים מצווה מתקשרים, אבל זה כמו שני עניינים נפרדים שמתקשרים. האדם מתקשר עם הקדוש ברוך הוא. אבל כשמתקשרים על ידי לימוד התורה, אז לא רק מתקשרים כשני דברים, הם נעשים דבר אחד. כשמבינים איזה השכלה בשכל, אז השכל של האדם נעשה אחד עם השכל ש המוח של האדם עם השכל שהוא מבין. אם יש השכלה שהוא מבין, זה במצב כזה זה נעשה המציאות של האדם, המוח בעיקר, ועל ידי זה כל האדם. זאת אומרת, על ידי שלומדים תורה, לא רק מתקשרים עם הקדוש ברוך הוא, אפילו מתאחדים באיחוד גמור כמו שכתוב בתניא שאין ייחוד כמותו

נמצא כלל. ועל דרך זה כששלומדים התורה של הרבי, שמתקשרים עם הרבי על ידי לימוד התורה שלו, גם כן על ידי קיום הפעולות שהרבי רוצה שאנחנו נעשה, אבל בין שניהם העיקר על ידי לימוד התורה. כמו בהקדוש ברוך הוא על ידי לימוד התורה ומבינים את דברי התורה, השכל של הקדוש ברוך הוא במוח שלי, אז אני נעשה חלק מהסברא, מההשכלה שאני מבין, כמו כן בנוגע התקשרות להרבי. שההתקשרות על ידי לימוד התורה של הרבי זה עניין של חיזוק ההתקשרות שאין כמוהו נמצא כלל. ולכן העניין הראשון בנוגע לימוד לקוטי שיחות זה העניין שעל ידי זה נעשה התקשרות עם הרבי באופן הכי גבוה, באופן הכי נעלה, באופן הכי חזק. אבל נוסף לזה יש הרבה עניינים בנוגע ללימוד לקוטי שיחות. בלקוטי שיחות יש שם עניינים של נגלה, זאת אומרת הלכה, גמרא, תלמוד וכולי וכולי, פלפולים ארוכים ועמוקים מאוד. יש שם עניינים בחסידות, בהשכלה של החסידות, הרבה עניינים מבוארים שם בביאורים עניינים של השכלה בחסידות. יש שם הרבה עניינים של השקפה. ולכן כששלומדים לקוטי שיחות וזוכרים מה שלומדים נעשים למדן. כשרואים בלקוטי שיחה, רק בלקוטי שיחות אפשר להיות למדן, למדן בעמקות של דברי תורה בנגלה. כי שם מבוארים הרבה עניינים עם ביאורים בנגלה פשוט. נעשים משכילים גדולים בלימוד החסידות, כי שם מבואר הרבה עניינים בעניין החסידות עם ביאורים בהשכלה. יש שם הרבה ביאורים בנוגע השקפות, השקפת העולם, הרבה ביאורים. ולכן כששלומדים לקוטי שיחה נעשים גם כן בעל השקפה גדול ביותר. וזה הדבר הצדדי כאילו בלימוד הלקוטי שיחות. כאילו כששלומדים לקוטי שיחות, כפי שהרבי מבאר כל העניינים, מקבלים השקפה חדשה, שונה, בכל העניינים שבתורה. ההשקפה על מה זה תורה. כששלומדים לקוטי שיחות יודעים ומבינים ומרגישים באופן שמבינים כפשוטו מה זה התורה, הגודל של תורה, מה זה מצוות, מה זה נשמה, מה הביאור של עניין הנשמה, וכל העניינים שיש בזה. על ידי לימוד בלקוטי שיחות מקבלים ההרגש של האמת של התורה, תורה היא תורת אמת, ורואים את האמת, האמתקייט של התורה. רואים זה כששלומדים לקוטי שיחות, כי שם רואים תחילה שכל התורה כולה עניין אחד הוא. רואים שם שיש נגלה וחסידות, זה הכל ביחד, כי זה תורה אחת. ואם זה אמת, צריך להיות הכל אמת. ואם אמת, הפירוש כל פרט ופרט, אי אפשר להיות שיהיה אמת ופרט אחד אינו אמת, כל פרט ופרט אמת. כתוב בירושלמי שהמילה אמת זה א-מ-ת. א' זה האות הראשונה של האלף-בית, ת' זה המילה האחרונה של האלף-בית, מ' שהמילה האמצעית של האלף-בית. והפירוש של אמת הוא שמתחילתו ועד סופו, והכל באמצע, הכל באותו אמת. ואם התורה זה אמת, זאת אומרת כל מילה ומילה שבתורה זה אמת. לא רק מה שכתוב בתורה שבכתב, זה הכל מודים שהכל אמת, אבל גם בתורה שבעל פה, גמרא וכולי, וכל הספרים הקדושים, כל מילה ומילה זה אמת,

זה מדויק. ורואים זה בהשיחות, בלקוטי שיחות של הרבי, שהוא מדייק בכל מילה ומילה שבגמרא, ומסביר העומק שיש בהרבה סוגיות והרבה עניינים בנגלה ובחסידות. רואים זה ביותר בהרש\"י שיחות כמו שקוראים את זה. רש\"י שיחות זאת אומרת, שיחות שהרבי מבאר רש\"י, והתחיל לבאר רש\"י בתשכ\"ה אחר ההסתלקות של האימא שלו, והמשיך בזה הרבה הרבה שנים. בכל פאברענגען היה מבאר עוד רש\"י ועוד פירוש רש\"י, והיה מדייק בכל מילה ומילה ברש\"י, ולא רק במילה מה שכתוב רש\"י, גם מן הפסוק, גם כן מדויק הרבי מבאר זה. בזה רואים את האמתקייט של תורה. כשיבוא משיח, אנו נראה את זה, נראה הכל מדויק, הכל אמת, ורואים זה בשיחות של הרבי. כשלומדים את השיחות בלקוטי שיחות, יש מבט חדש על כל העניינים שבתורה. למשל, מבט חדש על הימים טובים. מה הפירוש חג הפסח? אוודאי לומדים בחסידות כל העניינים רוחניים בפסח, בהלכה לומדים עניינים של פסח בנגלה בהלכה, בחסידות לומדים כל העניינים של פסח על פי חסידות, ביאורים איזה מדריגה זה, זה מדריגת אצילות, זה מדריגה כזאת, הכל. אבל בלקוטי שיחות לומדים באופן של חסידות, אבל מסביר במילים שאפשר לנו להבין, הוא מביא זה לדרגנו למטה, להבין עומק העניין של פסח, עומק עניין של שבועות, של סוכות, של כל יום טוב ושל שבת, זה הכל רואים שם. וגם מבט חדש על העולם. הרבי מסביר שם מה איך להביט, מה ההשקפה על העולם, על מציאות העולם. וכל השאלות והספקות שיש לאדם, יש לקבל מענה ותשובה בתוך הלקוטי שיחות. פעם פגשתי איזה אברך, חסידישע אברך, לא של חב״ד אבל של חסידישע, חסידישער איד, חסידישער אברך. והוא אמר לי שעד השנים האחרונות, עד כ״ז אדר, היה בא בכל יום ויום ל-770 להביט על הרבי. והוא אמר לי: לא, אינני חסיד חב״ד, אני חסיד של הרבי אחר. לא כתבתי להרבי מעולם, אבל אני בא לראות את הפנים של הרבי. שאלתי אותו: מדוע? אמר לי שכשכשהיה עדיין בחור, התחילו כמה ספקות באמונה ועניינים כאלו להיכנס למוח שלו, והיה דואג על זה, אבל זה נכנס. אחר כך התחתן, ועדיין כל הספקות שם, ואמר לי שחשב שבתקופה קצרה חס ושלום ירד מן הדרך. פעם אחת היה יושב בבית הכנסת, בין מנחה למעריב היה הפסקה, והיה כמה ספרים על השולחן, והגביה איזה ספר, והביט בספר. והביט, ספר היה זה לקוטי... אמר לי, היה זה לקוטי שיחות של ליובאוויטשער רבי. פתחתי את הלקוטי שיחות, וקראתי שם ממש, אחת מהשאלות והספקות שהיה לי בענייני אמונה, הרבי מדבר על זה. הרבי מדבר על זה ומסביר את זה. מעולם לא שמע הסבר כזה. התחיל ללמוד עוד לקוטי שיחות, ורואה שכל הספקות שיש לו, הם מובנים על ידי מה שהרבי אומר. ומעולם, ככה הוא אמר לי, הוא מעולם לא ראה ספר שמסביר כל כך עניינים כאלו באופן שמובן לכל. כי על ידי לקוטי שיחות מקבלים מבט על כל העניינים שבעולם, איך להביט על זה, וכל העניינים שבקדושה וכל העניינים שבתורה וכולי וכולי. ואחד מהעניינים העיקריים הוא איך להביט על יהודי, על נשמות ישראל. לכן אחד מהעניינים העיקריים בלקוטי שיחות זה בנוגע למצוות אהבת ישראל. אם לומדים לקוטי שיחות, יודעים מה הפירוש אהבת ישראל באמיתי. אוודאי זה

מיוסד על מה שכתוב בתניא פרק ל״ב, אבל הרבי מבאר את זה מכל הצדדים, וכשלומדים את זה יש מבט חדש ועמוק יותר על אהבת ישראל, מה זה המצווה אהבת ישראל, מדוע צריכים לאהוב כל יהודי. בין, לא משנה איזה מצב הוא נמצא ברוחניות ובכלל, אבל רואים את זה משם. רואים בלקוטי שיחות האהבת ישראל של הרבי. זאת אומרת, במילים אחרים, שמלקוטי שיחות מבינים מה זה רבי, בכלל מה זה צדיק. להבין מה הפירוש צדיק אמיתי, כמו הצדיקים, אבות ומשה רבינו וכולו, שהמציאות שלהם זה רק אלוקות וכולו וכולו, מרכבה לאלוקות, אבל מבינים את זה על ידי לקוטי שיחות. ועל ידי זה מבינים מה זה רבי. רק לספר איזה סיפור קטן בנוגע לשיחה אחת, שהרבי אמר בתשל״ב בפרשת שלח. הרבי הקשה, שאל שאלה: מדוע כשהקדוש ברוך הוא אמר להרוג חס ושלום את כל היהודים, משה רבינו התפלל והתפילה הועילה והשם לא עשה את זה, אבל בנוגע להמרגלים עצמם, כתוב: ״וימותו״, שהם מתו תכף ומיד, וכאילו תפילתו של משה לא הועילה על המרגלים, כך אמר הרבי. זה הפירוש ברש״י, הוא איזה רש\"י על פי ביאור זה. אחר כך הרבי אמר שעל דרך זה ביינה של תורה, זאת אומרת בחלק הפנימי של הרש\"י, עניין כזה הוא גם בנוגע כל נשיא בישראל. כמו משה רבינו, יש משה רבינו בכל דור, התפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. והוא הנשיא הדור, והוא כמו משה רבינו. וכמו משה רבינו מתפלל על כל היהודים, הנשיא הדור בכל דור ודור מתפלל על כל היהודים, וזה מועיל. והרבי אז הסביר מדוע צריכים תפילת הצדיק, תפילת הרבי, מדוע לא מספיק התפילה שכל אחד אחד ואחת אחד ואחת בעצמו בעצמו, והרבי מסביר את זה. אבל בסוף אמר הרבי, אבל אלו שהם, והרבי הסביר בנוגע מרגלים, מדוע הם מתו תכף ומיד? כי הם היו נגד משה רבינו. הם לא היו רק נגד הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת הם אנשים רעים, כי כוונתם, הרבי מביא ראיה, היתה כנגד משה. ואם זה כנגד משה, אי אפשר שתפילתו של משה יועיל על זה, כי אין קטיגור נעשה סניגור. משה רבינו, העניין של משה זה הקטיגור, זה הבעיה, כי הם היו נגד משה, איך אפשר שתפילתו של משה יועיל להם? ולכן הם מתו תכף ומיד. ועל דרך זה הרבי אמר בנוגע למשה שבכל דור, שהרבי מתפלל על כל אחד ואחד, אבל אלו שהם כנגד משה רבינו, כנגד הנשיא, כנגד המשה שבדור, לא מועיל תפילתו של משה. זה היה בתשל\"ב פרשת שלח. כשבאה פרשת שלח תשל\"ד, אני הייתי מהכותבים את השיחות, מכינים את השיחות לרבי ללקוטי שיחות, אני כבר הייתי במיאמי. כתבתי את השיחה כאן, ושלחתי זה לועד להפצת שיחות שם, והם הכניסו זה לרבי. כשקיבלתי הקונטרס אחר שנשלם וכבר נדפס, ראיתי שבסוף חסר הסוף. זאת אומרת, כתוב כל העניין בנוגע משה והמרגלים, שמדוע לא הועילה תפילתו של משה על המרגלים, לפי שהם היו נגד משה, אין קטיגור נעשה סניגור. ואחר כך ביינה של תורה נדפס שכמו משה רבינו מתפלל על כל אחד ואחד, הנשיא הדור מתפלל על כל אחד אחד ואחד, אבל הסוף, שאלו שכנגד המשה שבדור, התפשטותא דמשה, שעל זה, שעליהם לא מועילה התפילה של הרבי, לא כתוב שם. צלצלתי תכף ומיד לועד, שאלתי מה מה היה פה? אמרו שהכניסו כמו שנכתב לכתחילה, והרבי מחק כל הסוף, וכתב שזה לא מתאים, וכולי. לפעמים כשהרבי כתב עניין כזה, הפירוש שלא שלא היה שבע רצון מהסגנון שנכתב. חשבו אולי להכניס עוד פעם בסגנון שונה בסגנון אחר, אבל גם זה התוכן. והכניסו זה, כי הרבי הגיה כל השיחות שני פעמים, הכניסו את זה עוד פעם. וגם בפעם הזאת הרבי מחק את זה, והרבי והרבי כתב: זהו היפך כל החסידישע בליק. זהו היפך כל ההנחה של חסידי של חסיד. זאת אומרת, איך אפשר לכם לכתוב עניין כזה, שיש אנשים, לפי שהם נגד הרבי, התפילה של הרבי לא מועיל להם? ואחר כך הרבי הוסיף: ישרף הנייר ולא יאמר. תשרפו את הנייר הזה שעליו כתבו את העניין הזה. יש כאן פלא, כי בפארברענגען, בהתוועדות של פרשת שלח תשל\"ב, הרבי כן אמר כן, כן אמר זה. מסתמא כשהרבי אמר זה, צריכים הרבה פעמים שהרביים היו אומרים איזה עניין שהיה נוגע להמצב ההוא, וכולי וכולי. אבל כדי להדפיס שיהיה לדורות, הרבי לא רצה, כי זה לא לא אמת. אף שבנוגע משה רבינו זה זה כתוב שתפילתו של משה לא מועיל בנוגע אלו שהם נגדו, אבל אולי נשתנה העניין לפי הדורות, אולי אחר בית המקדש, אולי אחר גילוי החסידות, אני לא יודע. אבל הרבי כותב בפירוש שעל הרבי, שעל המשה התפשטותא דמשה שבכל דור, אי אפשר לומר שהתפילה שלו לא מועילה, וצריכים לשרוף את הנייר הזה שכתבו עליו. זאת אומרת, שזה מסביר מה זה רבי. רבי הוא דואג לכל אחד ואחד מישראל. ורואים תכף בשיחות של הרבי בלקוטי שיחות, לימוד לימוד זכות הרבה פעמים בנוגע בני ישראל. זאת אומרת, ידוע Rabbi Levi Yitzchak of Berditchev היה מליץ טוב על ישראל. כל דבר שראה, עשה מזה איזה מליץ טוב בנוגע בני ישראל לגבי Hakadosh Baruch Hu. בהרבי גם כן, אבל בהרבי זה לא על ידי מעשים שאנשים פשוטים עשו שעל ידי זה Berditchever עשה איך אומרים המלצה טובה להקדוש Hakadosh Baruch Hu ישראל. הוא עושה זה מתוך לימוד, הוא מסביר עניינים בלימוד בנגלה בחסידות שהתוצאה מזה לימוד זכות על בני ישראל, Hakadosh Baruch Hu צריך ליתן להם גשמיות וצריך ליתן להם רוחניות וצריך למחול על עוונותיהם, הכל Likutei Sichos שיחות. וגם as I כי שאמרתי לפני זה, בנוגע אהבת ישראל שלנו, שמשם רואים איך צריך להיות האמת האהבת ישראל שלנו לגבי כל יהודי ויהודי. עכשיו אני רוצה קצת לספר ההשתלשלות שאיך נעשה העניין של Likutei Sichos. הרבי התוועד בכל מפעם לפעם, תחילה היה רק שבת מברכים ויומי דפגרא, אחר כך היה גם עוד שבתים, סוף מתשמ\"ח התחילו להתוועד בכל שבת ושבת, אבל היד והתוועד ודיבר וביאר עניינים אלף אלפים אלפים אלפים רבבות שעות במשך הנשיאות. אבל רובם ככולם של השיחות הרבי לא כתב והרבי לא הגיה. זאת אומרת שכתבו החוזרים או המניחים, איך שקורים להם בליובאוויטש, מניחים הפירוש אלו שמניחים דברי הרבי עלי כתב, או הרושמים שרשמו דברי הרבי כתבו זה, וכתוב עליו הנחה. זה הנחה, כל עניין שהרבי אמר וכשמניחים זה עלי כתב זה נקרא הנחה, הנחה בלתי מוגה, זה לא מוגה. זה רק מה שאלו שכתבו זה זכרו, לפעמים לא זכרו היטב, לא הבינו היטב, וכולי וכולי, אבל כתבו את זה, זה היה הנחה. בתשי\"ח התחיל הרבי להגיה בכל שבוע חלק משיחה, לא מה מה שאמר באותו השבוע, כי אם משיחות משנים הקודמות שהכניסו להרבי והרבי הגיה את זה. וזה היה בתשי\"ח, ומזה נעשה אחר כך הכרכים לאחר שנה של Likutei Sichos חלק א' וב'. אחר כך בתשכ\"ג, עוד פעם הרבי הגיה בכל שבוע, ונעשה מזה ליקוט לכל שבוע, ובסוף סוף השנה היה מזה ספר, את הספרים של חלק ג' וד'. אחר כך בתש\"ל ותשל\"א הרבי עוד פעם הגיה, בכל שבוע היה יוצא לאור עוד קונטרס של שיחה של הרבי שהיה מוגה, ואחר כך בתשל\"ב הפסיק, אחר כך תשל\"ג, תשל\"ד הפסיק, תשל\"ו, אחר כך מתשל\"ז עד כ\"ז אדר תשנ\"ב בכל שבוע ושבוע הרבי הגיה. ומזה נעשה הל\"ט, 39 כרכים של Likutei Sichos, שהם שיחות שהרבי הגיה. המניחים, החוזרים, מה הפירוש שהם היו מכינים את השיחה להרבי להגיה? כי הרבה פעמים, רוב פעמים, אחר הפארברענגען, היו החוזרים, בראשית של ר' יואל החוזר הכי ראשי, היו מכניסים להרבי שאלות על מה שאמר בפארברענגען. הרבה שאלות, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל הרבה פעמים היה כמה וכמה שאלות, והרבי היה עונה עליהם. וממה שהרבי ענה, ראו שיש במה שאמר בפארברענגען הרבה הרבה יותר ממה שממה שאנחנו הבנו. כשהכינו את השיחה, לקחו איזה שיחה והכינו את זה להרבי להגיה, היו נכנסים בתוך בתוך השיחה מה שהרבי ענה. בכלל, כשעברו על המקורות של העניינים שהרבי דיבר, ראו שיש בזה, במה שהרבי אמר, בתוך מה שהוא אמר, אף שלא אמר את זה, בתוך מה שהוא אמר יש הרבה הרבה הרבה הרבה עומק יותר ממה שחשבנו. כשביאר גמרא, ואחר כך לקח איזה גמרא ורואים את הגמרא בפנים, ורואים כמה עניינים, אה, ממש זה מתאים עם מה שהרבי אמר.

ולכן כשהכינו, זאת אומרת הכינו עם ההוספות של הרבי, מה שהרבי בעצמו ענה על השאלות, ומה שלפעמים הבינו בתוך הדיבור של הרבי, והרבי הגיה. הגיה שתי פעמים: תחילה הגיה את השיחות והוסיף, הוסיף והשמיט כמה עניינים, ומחק כמה עניינים, והוסיף מראה מקומות והערות וכולי וכולי הרבה מאוד. אחר שמו זה עלי כתב והכניסו את זה עם התיקונים של הרבי, ההוספות של הרבי, ואחר כך הכניסו את זה עוד פעם, והרבי הגיה עוד פעם. והוסיף על זה, והוסיף, לפעמים גם כן מחק והוסיף, ומזה, לאחר ההגהה השנייה, יצא דבר מתוקן. לפעמים גם גם אחר כך, כמה שבועות אחר כך, הרבי היה מוסיף, יש להוסיף בהליקוט של שבוע פלונית איזה עניין והיה מוסיף. והכל נכנס אחר כך להספרים האלו, הספרים הל\"ט ספרים של לקוטי שיחות. והרבי עבד על זה הרבה זמן. וכל כל רגע ורגע של הרבי היה מדויק. שום רגע ושום דקה לא הלכה לבטלה. יש, לא רק מצד חסידים אנחנו מאמינים בזה, רואים במוחש, ראינו במוחש, יש הרבה הרבה סיפורים שראינו במוחש איך כל רגע ורגע של הרבי זה יקר. וכאן הרבי עבד על בכל שבוע על כל שיחה כמה וכמה שעות. פעם אחד אמר לי המזכיר שבשבוע זאת הרבי עבד על השיחה עשר שעות. פעם הוא אמר שהוא נכנס לרבי והרבי היה באמצע ההגהה של השיחה, זאת אומרת כבר הגיה אבל עכשיו הוא רואה את זה עוד פעם, והרבי אמר למזכיר, לקח את הדפים ואמר לרבי ואמר למזכיר: נא, גיב דאס זיי, אין לדבר סוף. תיקח, תיתן להם את זה, אין לדבר סוף. כי יש לו להוסיף ולהוסיף ולהוסיף, להוסיף עוד, כמעין המתגבר. וזהו לקוטי שיחות. So, the סך הכל מכל מה שאמרתי הוא שלקוטי שיחות זה תחילת הכל זה התקשרות אל הרבי, התקשרות באופן פנימי, באופן הכי חזק, באופן הכי גדול. יש בלקוטי שיחות שעל ידי זה לומדים תורה, זה מצוות לימוד התורה, so, לומדים תורה. אבל לא רק לומדים תורה, לומדים תורה באופן שנעשים למדנים בנגלה, משכילים בחסידות, בעלי השקפה, יש להם מבט חדש על כל העניינים שבתורה, על כל העניינים שבעולם, כי על ידי לקוטי שיחות רואים את זה. ולכן אפשר להגיד שלקוטי שיחות, לימוד לקוטי שיחות זה הכנה לביאת המשיח. כשיבוא משיח אז נראה האמיתי של השם, אמת השם לעולם, ולקוטי שיחות, שלומדים לקוטי שיחות בהרבה שיחות, זה חודר לתוך המוח של האדם באמת, באמת שהשם אחד ושמו אחד, אין עוד מלבדו, אף שידענו את זה גם בחסידות לפני לקוטי שיחות, אבל שם הוא באותיות של חסידות, כאן זה אותיות פשוטים בשביל אנשים כערכנו. יודעים די אמת, די אמתקייט של אלוקות, אמתקייט של תורה, אמתקייט של נשמה, אמתקייט של מצוות, און די אמתקייט של העולם, שהמציאות העולם הוא באמת רק הקדוש ברוך הוא. וזה יהיה בגילוי כשיבוא המשיח, ועל ידי לימוד לקוטי שיחות זה ההכנה הכי טובה לזה. לכן נחוץ ביותר לימוד לקוטי שיחות מכל הטעמים שאמרנו, ומחכים שעל ידי שנעשה את זה נזכה לביאת המשיח בקרוב ממש, במהרה בימינו.