גמרא had asked on דף ד' עמוד א' and went through a whole סוגיא. The קשיא was like this: the משנה it says all the kinds of דינים בנוגע הוצאה when you're חייב, when you carry in, הוצאה or הכנסה, when you carry from רשות היחיד to רשות הרבים. And it gives an example, let's say, there was somebody standing inside the house, we call him the בעל הבית. And there's somebody standing outside the house, the עני, he's called the poor man, we call him the the poor guy because he's standing always outside looking for handouts. And if the בעל הבית takes something inside, which makes makes an עקירה, and takes it out, and puts it into the hand of the עני, the בעל הבית is חייב, because he did the full-fledged מלאכה. Because the משנה is trying to tell us you're only חייב for הוצאה or הכנסה if you do an עקירה and a הנחה. Then it goes into other cases. If you one did the עקירה and the other guy did the הנחה, so then you're פטור, it's אסור מדרבנן, פטור. But if you made a full עקירה in the state you give in רשות היחיד, and in in the רשות היחיד and you make the הנחה in the רשות הרבים, you're חייב. But the example the the משנה gives is you put it into the hand of the עני. The גמרא had a שאלה on דף ד': We have a כלל, in order to be חייב, you have to have an עקירה and a הנחה מעל גבי מקום ד' על ד'. Only if you take it off from a place which the area is ד' טפחים by ד' טפחים, 4 טפחים by 4 טפחים. The hand of a person is not 4 טפחים. So

how in the משנה, how could you be חייב in the משנה if you make an a הנחה into the hand? Or it says if you take it out of the hand and you put it in, you're חייב because you made an עקירה from רשות הרבים to רשות היחיד, when it's not ד' על ד'? And the גמרא went to different answers: one according to רבי עקיבא, או תרגמה שמואל, then it goes according to רבי, אחרים, then finally the גמרא comes to a different answer: אמר רבא מתניתין כגון שקבלו דעקרו מתרסקל. That the case is, when it says in the משנה he put it into the hand of the עני, it wasn't the bare hands. He had a basket in his hands, and he put it into the basket of his hand, and the basket is ד' על ד'. So he took it from there or he הניח it, the case where he made a הנחה it's in the basket, so it's ד' על ד'. So here you have a הנחה of ד' על ד'. The גמרא asks: אי the משנה says ידו? תרסקל של ידו. טייטש is you should טייטש, it means the basket of his hand. And then the גמרא has a problem: הא תינח תרסקל ברשות היחיד. The משנה is talking about both, the hand of the עני outside and the hand of the בעל הבית inside. The עני is רשות הרבים, the בעל הבית is inside. And in both cases, the case when you're חייב is if he's holding a basket. So he says like this: מילא the basket in the רשות היחיד, when the עני, בעל הבית, so that makes sense, that he took and put it into the hand of the בעל הבית, we mean the basket, that basket is a רשות היחיד, and it's a basket which has ד' על ד', so we understand why the עני would be חייב. אלא תרסקל ברשות הרבים, what about the other guy? The one that's standing in the רשות הרבים, why are you חייב? Because he's having the basket. But רשות היחיד הוא! If he has a basket in the רשות הרבים, it's a רשות היחיד, because the basket is ד' על ד', it's a רשות היחיד. Where do we see it's a רשות היחיד? Because he quotes from רבי יוסי ברבי יהודה: דתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר, רבי יוסי there makes a חידוש: נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו תרסקל, a person sticks a stick into the רשות הרבים, and on top is a basket, זרק ונח על גביו חייב. If you throw from the רשות הרבים and it lands inside the basket, you're חייב מיתה or חייב חטאת, because you took from the רשות הרבים into the רשות היחיד, because the basket, on that is רשות היחיד. And what's the חידוש? And how now we know, this is בנוגע, we we know this already, but it's כדאי to חזר over פשוט to know the כללים. What is a רשות היחיד? And it's going to be בנוגע to later.

What is a רשות הרבים? What is a כרמלית? What is a מקום פטור? So רשות הרבים is a מקום של רבים, a place where many people go, some hold it has to be 600,000 people, and it has to be, it says ט\"ז אמה, 16 אמה wide. A רשות היחיד is anything that's standing, let's say, in the רשות הרבים, that's sticking out, and it's an area which is 4 by 4 טפחים, and 10 טפחים high, that's a רשות היחיד. Whether it's מחיצות, walls, from the floor 10 טפחים high and it's 4 by 4, so inside is a רשות היחיד. Or you have a solid beam, which is 4 by 4, and a a 10 טפחים high is a רשות היחיד. The same thing is if you have a pit, a hole in the ground, which is 10 טפחים deep and 4 by 4, all that is רשות היחיד. Because you have the מחיצות, so the because the דין is מחיצות of an area which is 4 by 4, and the מחיצות are 10 טפחים high, makes it a רשות היחיד. Here we have a a funny case. A beam doesn't have מחיצות. Huh? It's a beam. So one second, the חידוש here, this is a funny funny case. The case is, that here you have a stick standing, and the stick is thick, thin. On top is a basket, and the basket has walls. But the basket doesn't have the the this doesn't have מחיצות from the floor. The whole מחיצות has to be from the floor. Starts from the floor, ten טפחים high. Here, the basket is on top here, and the bottom is skinny. It's skinny. You have the You have this skinny thing, and on top you have the basket. Comes רבי יוסי ברבי יהודה, says, \"Doesn't matter. We consider it as if it has מחיצות. Since it's ten טפחים high, and there are מחיצות here, we say גוד אחית מחיצתא. The מחיצה, the edges each side is as if it was all the way down, extends all the way down.\" So comes out according to רבי יוסי ברבי יהודה, that if you have a basket which is ד׳ על ד׳, and it's higher, even though under it is no מחיצות, it's חייב. So the גמרא says, in our משנה, be a problem. Why? ואי אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, according to רבי יוסי ברבי יהודה, look at the משנה: פשט בעל הבית את ידו לחוץ. The בעל הבית from inside, takes something in his hand, ונתן לתוך ידו של עני, and he puts it into the hand of the עני, so he's חייב. Why is he חייב? Because he took from the רשות היחיד, and the hand of the עני is the רשות הרבים, so he's חייב for carrying from רשות היחיד to רשות הרבים. But now that we said that he has a basket, and if he has a basket, the basket is a רשות היחיד. The basket in the street turns into רשות היחיד. So the בעל הבית carried from רשות היחיד to רשות היחיד. So why am I חייב? מרשות היחיד לרשות היחיד קא מפיק. So the גמרא says, no סתירה. אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה. No, the משנה is no contradiction to רבי יוסי ברבי יהודה. The difference is התם למעלה מיו״ד, הכא למטה מיו״ד. The case of רבי יוסי ברבי יהודה is if the basket is higher than ten. So then you have the מחיצות, and the theoretical מחיצות also, the גוד אחית, but you have. But where does the מחיצה start? Where Where is it? Above ten. Above ten. What's the רשות היחיד? If it has מחיצות above ten. That's what רבי יוסי ברבי יהודה meant. Our משנה, we're talking that he's having his hand with a basket under ten. So under ten, it's a רשות הרבים. Oh, that's תוספות, yeah, that's what we're going to get into. Under ten is a רשות הרבים, the גמרא says. And because it's a רשות הרבים, the בעל הבית who's taking from the רשות היחיד, putting into this basket, he is חייב. That's what the גמרא says. Comes תוספות מיט א, מאי אריא דאיכא קשיא, a פשוטע קשיא: ואי תימא, מאי, דרשות היחיד לא הוי, if the basket is in his hand under ten, it's definitely not a רשות היחיד, אבל רשות הרבים נמי לא הוי. Not a רשות הרבים, אלא כרמלית. Why? It's a כרמלית, why? Because עמוד גבוה שלוש, שלושה, ורוחב ארבע, it's a כרמלית. The דין is like this: if you have anything, like he said, if you have anything in this in the רשות הרבים which is ד׳ על ד׳, ten טפחים high, is a רשות היחיד. If it's ד׳ על ד׳, less than ten טפחים high, it's a כרמלית. As long as it's higher than ג׳. It's high, if it's lower than three, then it's like the floor, then it's it's לבוד. But if it's higher than three, under ten, and it's four by four, it's a כרמלית. If it's less than four by four, so מקום פטור. So, comes out that anything that's in the רשות הרבים that's ד׳ על ד׳, under ten, is a כרמלית. What's the דין by a כרמלית? The דין by a כרמלית is like this: מדאורייתא, there is no such thing as a כרמלית. מדאורייתא there is a רשות היחיד, which has all the measurements of רשות היחיד. Then you have things which are רשות הרבים. Everything else which is not this and not this, is a מקום פטור. And you're allowed to carry. Came דרבנן, and דרבנן said that anything that's that's sticking out which is ד׳ על ד׳, lower than ten, is a כרמלית. And דרבנן אסר'ד to carry from a רשות הרבים to a כרמלית, from כרמלית to רשות הרבים, from a רשות היחיד to a כרמלית, or כרמלית to רשות היחיד. But it's only דרבנן, but you're not חייב. חייב always means מדאורייתא. So, the גמרא says, why is in the משנה חייב? Because he's holding the basket, and the basket is ד׳ על ד׳, and it's not a רשות היחיד, because it's lower than ten. So תוספות says, so it's not a רשות היחיד, but it's not a רשות הרבים either. The משנה is trying to tell us that the בעל הבית who takes from the רשות היחיד and puts it into his hand of the עני, which is the basket in this case, is חייב, because he's carrying from רשות היחיד to רשות הרבים. But it's not, it's a כרמלית, he's פטור. How high is the basket? We said למטה מיו״ד. מיו״ד. So ממילא it's a כרמלית. The חומרא is not that it's a רשות היחיד, it's a רשות היחיד, but this case we would be פטור. But the גמרא So that's תוספות's קשיא. So the גמרא says that, according to this גמרא, then why is he חייב? According to this תירוץ in the גמרא The גמרא שלאגס it off for other reasons. According to this תירוץ in the גמרא, why is the בעל הבית חייב when he takes from the רשות היחיד into the hand of the עני, which is with a basket? Because he carried from רשות היחיד to רשות הרבים, and this is a basket which is ד׳ על ד׳. How do you know it's ד׳ על ד׳? Because the גמרא is trying to say that the whole תירוץ of the גמרא is, the גמרא asks it's missing ד׳ על ד׳, so we said he has a basket. So a basket is ד׳ על ד׳. If it's four by four, and we said it's פחות מיו״ד, it's a כרמלית, so he still should be פטור. Answers

תוספות: יש לומר דאין כרמלית בכלים כמו שפירש ר״י, רש״י, כמו שפירש רש״י לקמן גבי היתה קופתו. So תוספות says by a כלי, when you have a beam it's a כרמלית, if it's less than ten, ד׳ על ד׳, it's a כרמלית. If it's a כלי, if it's like vessel which has a בית קיבול, to be מקבל, doesn't become a כרמלית. And what is it according to תוספות? It's a רשות הרבים! That's why you're חייב if you carry from רשות היחיד into this basket, into this כלי, because it's not a כרמלית, it's a רשות הרבים. And he quotes כמו שפירש רש״י לקמן. If you look in רש״י לקמן, איז נישט אזוי פשוט. דער חילוק טאקע איז רש״י לקמן, רש״י on דף ח׳. Let's turn to the next גמרא on דף ח׳. גמרא says like this: היתה קופתו מונחת ברשות הרבים, a person has a קופה, a basket let's say, that's laying in רשות הרבים, fine, on the floor in רשות הרבים. גבוהה עשרה ורחבה ד׳, and the basket is, have מחיצות four, ten, and it's wide four. אין מטלטלין לא מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה. It's a רשות היחיד, we said if it's four by four, high ten, it's a רשות היחיד. So you cannot carry from this to the street, to the outside, you can't carry outside to here. What about פחות מכאן? If it's less, if it's not ten high, or if it is ten high, but it's not four by four, מטלטלין, you're allowed to carry from this basket into the רשות הרבים. זאגט רש״י: if it's ten and four, אין מטלטלין, דהוי רשות היחיד לעצמו, you can't carry from רשות הרבים to the רשות היחיד. פחות מכאן, זאגט רש״י, אי בגובהא אי ברחבא, if it's all lower than ten, ד׳ על ד׳, but lower than ten, or it's higher than ten even, but it's less than ד׳, מטלטלין, you're allowed to carry from there to the רשות הרבים. פרעגט רש״י, ואם תאמר, פחות מיו״ד ורחבה ד׳ כרמלית היא! It's a כרמלית, so how could you carry? טאקע מדאורייתא it's not חייב, but in the גמרא it says מטלטלין, it means לכתחילה allowed to do it. How are you allowed to do that? It's a כרמלית! No, we're talking about if you're allowed to do it, it doesn't say if you're חייב or פטור, it says this you're not allowed to carry and if you're this you're allowed to carry. Answers רש״י: לא גזרו רבנן לבטולי מתורת כלי. היות דכלי הוא, that this, the רבנן were not מבטל it from being a כלי, וממילא it didn't become a כרמלית. Since it's a כלי, a כלי doesn't lose its status of a כרמלית. And because it doesn't lose its, doesn't, I mean, doesn't, does lose its status of a כלי, וממילא it doesn't become a כרמלית. So it's not a כרמלית, so you're allowed. Now

why are you allowed? There are two ways you can learn פשט here. You could say why are you allowed to carry from רשות הרבים into this basket? Because it's not a כרמלית, but it's a רשות הרבים. Since it's in רשות הרבים, and the חכמים didn't make it into a כרמלית, so it's רשות הרבים, you're allowed to carry in רשות הרבים less than ד׳ אמות. But you could carry from here to here, רשות הרבים, that's why you're allowed. Or you could learn different פשט: that because it didn't become a כרמלית, it's a מקום פטור. Originally, what's a כרמלית? If not for the חכמים making the special דין of a כרמלית, what was it? A מקום פטור! So when the חכמים did not make it into a כרמלית, they didn't add this extra דין, they left it the way it was, a מקום פטור. That's the פשט in the גמרא! The פשט in the גמרא seems to be that why are you allowed to carry if it's less? Even though it's a כרמלית, but because it's a כלי, the חכמים didn't change it from the way it is normal. What would have been normal if not for the חכמים the extra דין of כרמלית, it would have been a מקום פטור. And you're, so it's a מקום פטור. So it's משמע from רש״י that רש״י holds that when we say אין כרמלית בכלים doesn't mean that אין כרמלית בכלים וממילא it remains רשות הרבים. If a כלי is in the street, in רשות הרבים, with the dimensions of a כרמלית, it's not a כרמלית, it remains מקום פטור. And that's why you're allowed to. Actually, to kind of dig in a little bit, so the הגהות אשר״י here says very clear, he says, he says this לשון: קופה גבוהה יו״ד ורחבה ארבע the גמרא says הוי רשות היחיד גמור, if it's ten and four it's רשות היחיד, פחות מכאן הוי מקום פטור, דאין כרמלית בכלי, it's a מקום פטור, no כרמלית, וכן פירש רבינו חננאל ורש״י. So he quotes from רש״י that רש״י learns אין כרמלית בכלים means that it, that this כלי which had it not been a כלי would have been a כרמלית, but because it's a A כלי, it remains a מקום פטור. Yeah, if it's רחב - listen, normally מדאורייתא רחב ד' not ten is a is a מקום פטור. דרבנן took and made רחב ד' into כרמלית. But a כלי, דרבנן did not do that. And it's משמע from the לשון of רש״י, because רש״י says they were not מבטל it, which means they were not מבטל it, they didn't they were not מבטל from - they left it the way it is. The same thing normally they change, but because it's a כלי, they did not want to change it. If they did not change it, they were not מבטל its כלי, so it remains a מקום פטור. So normally, so it comes out that רש״י, the way we וכו' learn, רש״י learns אין כרמלית בכלים and it is a מקום פטור. תוספות, we just quoted, says פארקערט. איי, he says כמו שפירש רש״י, but תוספות says it's not a מקום פטור. תוספות explains why in this כלי, if the guy is holding in רשות הרבים, if you carry from רשות היחיד into it, why you're חייב. חומרא דכרמלית. So he says אין כרמלית בכלים, so it remains רשות הרבים. Had it been like רש״י says, like we learned like they learn פשט in רש״י it's a מקום פטור, so we're back to the שאלה. The קשיא of תוספות is why you're חייב, it's a כרמלית, so he says אין כרמלית בכלים. So what is it? A מקום פטור, איז דאך ווייטער פטור! So you should be פטור. So the fact that תוספות quotes that the reason you're חייב when you take from רשות היחיד into this basket is because אין כרמלית בכלים, that's why you're חייב, תוספות learns clearly it is a רשות הרבים. So the שאלה is like this: Number one, I mean I mean it's According to תוספות, it's because he's taking from רשות היחיד. The בעל הבית is putting into the hand of the עני, so he's taking from רשות היחיד and he's חייב because he's carrying from רשות היחיד to רשות הרבים, because the basket is a רשות הרבים. איי, normally it shouldn't be a רשות הרבים, it should be a כרמלית, אין כרמלית בכלים, so they didn't make it a כרמלית. So what is it? Since it's not a כרמלית, it's a רשות הרבים. רש״י seems to be saying this, it's a מקום פטור. So he so should be פטור. But because of אין כרמלית בכלים, this כלי, which had it not been a כלי would have been a כרמלית, because it's a כלי, they didn't make it into a כרמלית, they left it. What did they leave it to? To a מקום פטור. So how does תוספות quote רש״י? Besides that, how would רש״י answer תוספות's קשיא? רש״י, who learns אין כרמלית בכלים, means it's a it's a רשות, a מקום פטור, so how come over here you're חייב? How come if the בעל הבית takes something from רשות היחיד, puts it into the basket of the עני, he's חייב when the basket is not a כרמלית, but it's a מקום פטור? So it should be even מותר! Not only you shouldn't be חייב, it should be מותר! מקום פטור is not not פטור, it's מותר. So how does רש״י how would רש״י explain? So the שאלה, how does תוספות quote רש״י when רש״י seems to be saying פארקערט, קען מען ענטפערן, maybe תוספות didn't mean that I hold like רש״י. The concept of אין כרמלית בכלים, רש״י says. What happens to it, I argue. He's only quoting אין כרמלית בכלים like רש״י says אין כרמלית בכלים, but not that what it happened. Hey, it's a דוחק. If he quotes רש״י and he argues, he should have said. Okay, we can accept that. But the second שאלה, how would רש״י answer this קשיא? It's a חמורה'דיקע קשיא, it doesn't make sense in the גמרא! That if it's according to רש״י, if it's a מקום פטור, so why is the בעל הבית חייב if he puts from the רשות היחיד to a מקום פטור? It's in the רשות הרבים, and it's not even a כרמלית, it's a מקום פטור. It's רש״י, רש״י holds this way. רש״י רש״י בפירוש says it's a מקום פטור. But then they're not רשות הרבים, because it's מדאורייתא it would have been a מקום פטור. מדאורייתא it did not נע, רעדט נישט, אלץ איינס! If the כרמלית is in רשות הרבים It's another זאך, כרמלית in a כרמלית, you know what, let's They're both cases in רשות הרבים! The case of רש״י is היתה קופתו מונחת ברשות הרבים, and רש״י says that that basket that's laying in the רשות הרבים is not a כרמלית. What is it? A מקום פטור. תוספות says that basket in the hand of the עני, which is in רשות הרבים, is a רשות הרבים. So it's a סתירה. But according to רש״י, how would you answer? There's רש״י's פשט, תוספות's פשט, and the רמב״ם's פשט. Yeah, what it means. It means נישט אהין און נישט אהער. It's not a רשות היחיד and not a רשות הרבים. One פשט is, תוספות says one פשט is כרמלא, soft, it's wet and not wet. רש״י says כרמלית means a means the word כרמלית means a forest, and a forest is נישט רשות היחיד נישט רשות הרבים. The רמב״ם says כרמלית is כי ארמלית. ארמלית is כי ארמלית. ארמלתא is an is an אלמנה. An אלמנה is נישט קיין בתולה, נישט חתונה געהאט. She's not a בתולה and she's not married. So they have different פשטים and it's נוגע להלכה how you טייטש, it's not a it's not סתם a שפיל on טייטש. Anyway, that's one שאלה. Then there's another שאלה. We just

finished saying that it seems in the ראשונים, that רש״י holds אין כרמלית בכלים so מקום פטור. And here on דף קנ״ה עמוד א' seems to be a סתירה to רש״י, a סתירה in רש״י. The גמרא says like this, talking about an עירוב, עירוב תחומין. You want to carry more than two thousand אמה, you can only carry if you put down your food there. When you put down your food in by the end of the before שבת, at the end of the two thousand אמה, you can walk another two thousand אמה. Why? Because when you put down your food, כאילו you live there. But the דין is it only works if you put it down in a way that you can have access to it. If you put down your food in a way that you can't use it, that's nothing. So the גמרא says like this, יתד I know it's, יתד באילן, two thousand אמה, he there was a tree there, he knocked in a nail in the tree, ותלה בה כלכלה. And there he hung up a basket with the food, with the עירוב. למעלה מעשרה טפחים, אין עירובו עירוב. If it's hanging higher than ten, it's a רשות היחיד. Outside there is רשות הרבים. So it's So it's That's what we said. If it's ד׳ על ד׳, and the basket is usually ד׳ על ד׳. עשרה טפחים is very little. If ד׳ על ד׳ is higher than ten, so in the basket it's a רשות היחיד, and you cannot on שבת, you will not be able to take out your food from there, beans. So you have no access to it, so it's not an עירוב. If you

hang it למטה מי׳ טפחים, עירובו עירוב. The עירוב is an עירוב. Why? Because you could carry out You can use it. You can use it. Fragt תוספות, what do you mean use? אמאי? כושיא. אמאי עירובו עירוב? והא כרמלית הוא. Since it's a כרמלית, כיוון שרוחב עשרה עשרה, ארבע Since it's four, so if that's למטה מי׳, so it's takeh not a רשות היחיד, but it's a כרמלית. And מדרבנן, you're not allowed to take out from a כרמלית to רשות הרבים. both to מטלטל רשות הרבים. יש לומר, אין כרמלית בכלים. הא? אין כרמלית בכלים, כדפי׳ בקונט׳ דפ״ק דביצה. אין כרמלית בכלים. So it's not a כרמלית. Now, you could learn two ways, so what is it? Now, whichever way you're going to learn, it will be good. If you learn it's a מקום פטור, you can a מקום פטור. If you learn it's a רשות הרבים, so Weiter good, you can carry רשות הרבים. Let's look at רש״י. רש״י says, why is it good? למטה מי׳ טפחים. עמה כלכלה בתוך י׳ לארץ, עירובו עירוב. If it's lower than ten, why? דהוא ועירובו ברשות הרבים. דהוא ועירובו So רש״י says, the reason you could get it, because the עירוב is in the basket, and it's in רשות הרבים. Why is it רשות הרבים? Because אין כרמלית בכלים. לכאורה it's not a רשות הרבים, it's a כרמלית. So because אין כרמלית, so רש״י here says, אין כרמלית בכלים, and what is it? It's a רשות הרבים, which seems to be contra what רש״י says in that it's a מקום פטור. So we've got a problem with רש״י. So first thing let's do is understand what is the סברא of the מחלוקת whether אין כרמלית בכלים makes it into a מקום, it becomes either a מקום פטור or it's a רשות הרבים. Because usually, that's the דרך. If you want to a problem like this, you've got to first investigate, analyze, what is the פשט? Why is it? What's the מחלוקת? So the סברא of the מחלוקת could be like this. Who see that, who who see that if it's That's in the כרמלית. In רשות הרבים. In רשות הרבים, yeah. If you see it in a רשות היחיד. It's in רשות היחיד is no רשות היחיד. That that that There's no other In רשות היחיד, you can't have any other רשות. In רשות היחיד, everything is רשות היחיד. Only in רשות הרבים, you have that. basket It's all רשות הרבים, all רשות הרבים. Only רשות הרבים. Only רשות הרבים. רשות היחיד is no such thing. If something is within the walls, within the house rooms, it could be big, it could be small, everything is רשות היחיד, there's no שאלה. In רשות הרבים, you have all kinds of different דינים. Now, in in הלכות שבת, in סימן שמה, אלטער רבי brings both דעות. And he says like this. 4 Here. You can hold אלטער רבי usually goes like the מגן אברהם. And the מגן אברהם in this case says that אין כרמלית בכלים he says is a רשות הרבים.

אלטער רבי brings both דעות. He says like this, הכלי העומד ברשות הרבים, אם יש בו כדי לרבע ד׳ טפחים על ד׳ טפחים, if it has 4x4, והוא גבוה י׳ טפחים, even if it's a כלי, whether תיבה, a box, or a כוורת, a מגדל, everything, הרי הוא רשות היחיד גמורה, no question about it. Inside and on top, מפני שכל שהוא גבוה עשרה ורוחב ד׳, הוא חלק רשות לעצמו, it's a רשות היחיד. אבל אם אינו גבוה עשרה, that's not ten, אף על פי שרוחב ד׳, let's say it's four and not ten, אינו חלק רשות לעצמו, and it doesn't become that special אינו מה? אינו חלק. ואף על פי שחכמים גזרו על כל דבר שרוחב ד' ואינו גבוה עשרה לעשותו רשות בפני עצמו, דהיינו כרמלית, even though the חכמים said that if you have it's ד' על ד' and 10 it's a כרמלית, כמו שיתבאר לקמן, מכל מקום בכלים לא רצו חכמים לגזור לבטלו מתורת כלי, the חכמים did not want to be מבטל it from a כלי, לעשותו רשות בפני עצמו to make him a separate רשות of a כרמלית, הואיל וכלי, since it's a כלי. ודינם כמקום פטור. ממילא the כלי is like a מקום פטור. ויש אומרים שדינם כרשות הרבים, שמעמידים עליהם, that since it's in רשות הרבים, it's like a רשות הרבים. And the אלטר רבי says later on, according to this שיטה, if it's in a כרמלית, let's say it would be in a כרמלית, if it's sitting there it's called a כרמלית, it's a כרמלית. Whatever it is, that's what it is, a second דעה. So we have these two דעות. Now, normally we learn that when the אלטר רבי says לא רצו חכמים לגזור לבטלו מתורת כלי, that the חכמים, being that it's a כלי, didn't want to be גוזר, that is the reason why for the first opinion, why it's a מקום פטור. The באמת says similar to רש\"י. רש\"י says also that what is the פשט here? לא רצו חכמים, לא, לא גזרו רבנן לבטולי מתורת כלי הואיל וכלי הוא. And that's why it's a מקום פטור, because the רבנן did not want to change it. So here also the אלטר רבי says לא רצו חכמים לגזור לבטלו מתורת כלי, לעשותו what, to make? And therefore it's a מקום פטור. Then he brings a second דעה, ויש אומרים it's not like that, דינם כרשות הרבים. But what I'm going to try to explain is that באמת you could say that the first line of the אלטר רבי is a הקדמה to both. Because לא רצו חכמים לגזור to change it from the כלי could be a reason for מקום פטור, could be a reason for רשות הרבים, and we'll see soon why, based on what the reason בכלל why the חכמים made a כרמלית not a כלי. A כלי is not a כרמלית. So the פשט could be because of two opposite reasons: Why is טאקע a כלי not a כרמלית? Let's forget a moment whether it becomes a רשות הרבים, but why is a כלי not a כרמלית? So you could say one way the reason is because of the חשיבות of a כלי. A כלי is חשוב. A כלי is made with a function. A כלי is not, so a כלי is not a רשות! To make something into a רשות, it's not a כלי. על דרך like טאקע on the same דף ח' there is a different thing that the גמרא says, and רב אשי says an interesting thing. The

גמרא says like this, if you take something, a כוורת, one of the hard סוגיות in the first פרק of שבת, כוורת is a beehive, whatever, speak a box that's 4x4, and it's over 7 טפחים high, and you throw it, and it lands, you're פטור, the גמרא says. Why? Because what you threw is a full רשות for itself. If you throw a רשות, you're פטור. Why is it a רשות? So if it's 10 טפחים high, this box, and 4x4, and you throw, you threw a רשות. He says not even that, even if it's 7. Why? Because when it's 7 and a little bit, when it starts falling, when it comes within 3 טפחים from the ground, it's לבוד, so it's as if from the 7 there is more, so this is like 10, and that's called throwing a רשות, and when you throw a רשות, so if you throw this כוורת, this beehive, you're פטור. The מחלוקת takes is why you're פטור, but if you throw a רשות you're פטור. אמר רב אשי, רב אשי אמר, אפילו שבעה ומשהו, even if it's 7 and a little bit which means 10, you're חייב. Why? מאי טעמא? מחיצות לתוכן עשויות. The מחיצות are made for the inside. רש\"י explains, what does that mean? This כוורת is made להניח בהם דבש. It's made for a different purpose. It's made to have honey in it, ולא לכפותן כלפי מטה, not to turn it down and to make it into a רשות. What he's trying to say is that by a כלי like this, it doesn't fall into the category of a רשות. It's not, you can't give it a גדר of a רשות. So if it's something else, not a כלי, a כלי is a דבר חשוב. A כלי has a function. A כלי is a higher category. ממילא you can't make it into a כרמלית. There's another way to say פונקט פארקערט: a כלי is נישט מער ווי a כלי. A כלי is always only used for something, it's בטל! A כלי is, you don't have a מציאות for itself, it's for a person to use. So since a כלי is completely בטל, so it'll be בטל to wherever it is. To be a כרמלית, like the אלטר רבי uses the לשון, רשות בפני עצמה. Just like, when I said the שיעור in ישיבה, I gave a, depends everything you say how you sing it. You could say like this: a כלי? או, ס'איז a כלי! A כלי, ס'איז a גאנצע מעשה a כלי. Or you say, a כלי? וואס a כלי? A כלי is גארנישט. Depending, depending on the כלי. A כלי is, if I need something to use, a כלי, some, something, it's a, it's a thing to do the thing. No, it's nothing else. Right? To do the thing, אזוי איז עס. But the באמת is it has טאקע both ענינים. A כלי, on one hand you can look at that it has a special function, or you could say its whole function is only in order to serve a person, This will be the difference: If you hold the כלי is not a כרמלית because a כלי is too חשוב to be a רשות, so you can't make it into a כרמלית. So what is it? A מקום פטור. מקום פטור is no רשות, a מקום פטור is something that's not, no רשות. So, אין כרמלית בכלים means that it's too חשוב to be a כרמלית, to be a רשות, and ממילא, what is it? No רשות, so מקום פטור. If you say, פארקערט, that the reason is because it's nothing, so, וודאי so it's בטל. So if it's laying in the רשות הרבים, it can, it has no חשיבות to be a רשות בפני עצמו, פארקערט, it's too low to be a רשות בפני עצמו. So if it can't be a רשות בפני עצמו, it's בטל. So where is it בטל? So if it's laying in the רשות הרבים, it becomes part of the רשות הרבים. So that's why it's a רשות הרבים. And therefore, according to this שיטה, if it's laying in a כרמלית, so it becomes a כרמלית. טאקע in ש\"ן ה', I think, ש\"ן ה', the אלטער רבי says that טאקע, ש\"ן ה' סעיף ה', says here, yeah, it spoke about a different דין, about a ספינה. He says, ולא אמרו שאין כרמלית בכלים, and it becomes a רשות הרבים, אלא בכלי העומד ברשות הרבים, שהוא בטל לרשות הרבים, ונחשב כמוהו, אבל כשהוא עומד בכרמלית, כרמלית הוא. But this all goes according to the שיטה that it's רשות הרבים, why? Because it's בטל. בטל means it doesn't have its own מציאות. So here we

have two extremes how to look at it, and that's the reason for it. Just to use an example of where we find in this גדר, is it בטל or not, can it be בטל or not, of a different סוגיא altogether, it's going to be completely you know, there's no שייכות מיט וואס מ'האט, but but it's a it's a דוגמא. We find in the גמרא בבא מציעא the גמרא speaks about קנין חצר, that if a person owns a yard and somebody puts something into the yard, I could be קונה it. And the גמרא asks, חצר משום יד, או חצר משום שליחות? Why is a חצר קונה? Is it because it's like my יד? And we learn out from פסוקים that just like my hand is an extension, so this is, or it's שליחות, just like I can send a שליח, so the חצר becomes my שליח. מסקנת הגמרא is חצר משום יד ולא גרע משליחות. The bottom of which, we have a big מחלוקת ראשונים on how you learn פשט, but the bottom is it has a גדר of שליחות also. According to first opinion, one opinion, it's only שליחות. שטעלט זיך א מוראדיקע שאלה, פשוט a a שאלה עצומה. How could a חצר be a גדר of a שליח? Don't we have a כלל a שליח has to be a בר דעת? A שליח has to have a שכל. The גמרא says a קטן can't be a שליח. A child can't be a שליח because he's not a בר דעת. We learn out שליחות from the אתם, גם אתם, מה אתם בני דעת, אף שלוחכם בני דעת. A שליח has to be a ייד. מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית. A גוי קען נישט זיין קיין שליח, can't be a שליח. So how is a חצר a שליח? A חצר is not a בר דעת. A חצר is a שטיק ערד. How the הוה אמינא that a חצר could be a שליח? נישט קיין שכל. So the answer is like this: How is a שליחות work בכלל? So there's a whole אריכות, the רבי explains in ליקוטי שיחות חלק כ\"ד, a גאנץ אריכות on שליחות. The bottom line is, what comes out from there, to be a שליח, why האב איך דאס, the whole thing of שליחות is a חידוש נפלא. I'm supposed to do something and you do it for me, and it's as if I did it. That's why the גמרא in קידושין, in גיטין starts off with סוגיא מנלן, שליחות מנלן, because על פי שכל it makes no sense. פשוט a a אזא זאך, how could there be a שליח? I have to make קידושי אשה, you're going to do it for me. Whatever, we have לימודים, we learn it out. But the עיקר נקודה is, the the שליח becomes בטל to the משלח. The שליח gives himself over, so he's מבטל himself to the משלח. That's the ענין of שליחות. Why does a שליח have to be a בר דעת? Because if you're a קטן, a קטן doesn't have the דעת to be מבטל himself. A גוי cannot be מבטל himself. A גוי is a גוי. So the problem of the, not because you need a a בר דעת to make שליחות. פארקערט, a קטן has a little bit of דעת, enough דעת to be considered a separate מציאות, and not enough דעת to be מבטל. A גדול is is even worse. A גדול is ממש a מציאות, he's got a סאך דעת. אויפן צווייטן זייט, he has דעת to be מבטל himself. So a גדול, a ייד, a גדול could be a שליח. A קטן does has enough דעת to be considered something, he's not a שטיק האלץ, he's a דעת, but not enough to be מבטל himself. So he has a דעת what's מקלקל, only to מקלקל. Like מען האט געפרעגט ביי א מזיק, צי האסטו ציינער? Do you have teeth, teeth? ער זאגט, עסן האב איך נישט קיין ציינער, אבער פאר צאן בייסן... טויג עס / דאך כשר. So they have two teeth. So this דעת is a two teeth. His דעת is just that trouble. It makes him try it makes a problem here. But let's say you have something which is mine, which is no דעת whatsoever, that's the best שליח. The whole ענין of שליחות is דעת. So and actually, רבי יצחק אבוהב in in on the גמרא in קידושין there, in שיטה, שיטה מקובצת, he speaks, he says this נקודה, and he says that a חצר is the best שליח. Because ער האט גאנץ קיין שכל נישט. Because it has no שכל, and it's mine, he's automatically בטל to me. Ah? It's mine. It doesn't have a It's mine. No, whatever, it belongs to me, so it's בטל to me, so that's the so it's the best גדר of שליחות. Yeah, so the שאלה is Yeah, יד is a יד, אבער, so what's the פשט? אז די Yeah, yeah, and that's the שאלה, yeah, that was the קשיא, how could it be שליחות? How could it be a סברא of שליחות? And the and the מסקנא of the גמרא is it's שליחות. Not completely, it's a half יד a half שליחות, that was the קשיא. And the answer is די גאנצע זאך, I said, אז חצר is נישט ווייניקער ווי So חצר is מטעם שליחות. But the צדדים, how can a חצר be a שליח, because it has no דעת. Just like this, so if you have no דעת, מאכט מען נישט קאליע. With דעת, מאכט מען קאליע, unless you have a lot of דעת. Little little knowledge is very dangerous. It's dangerous, yeah! אדער האט אדם גאר קיין שכל נישט, אדער האט אדם א סך שכל, but a little bit is a צרה. And בוגע in other things להלכה also. It's a different סוגיא, but there's a תוספות in in in יומא, תוספות ישנים, it says

there in the גמרא that תפילין, why can't you put on תפילין at night? Because you're afraid you might sleep in them, שמא ישן בהם. What's the problem with sleeping in it? So the גמרא says שמא יפיח. No, no, שמא יפיח בהם. פרעגט תוספות ישנים, why doesn't it say because of היסח הדעת? Because if he's sleeping, he has היסח הדעת. און תוספות ישנים answers: if you're sleeping, you have no דעת, there is no היסח הדעת. When is there a חסרון of היסח הדעת? When you have דעת. רבינו אלחנן says that, רבינו אלחנן in תוספות, על כל פנים בעלי תוספות, רבינו אלחנן says, that's not So if you don't have דעת, there's no problem. If you have דעת, you have a problem. If you have דעת, it's a שטיקל problem. It's another תוספות ישנים in a different place, in פסחים, says another דין, similar סברא. There it says that there's a דין by כלי שרת that היסח הדעת is אסור by כלי שרת. If you have a כלי in the בית המקדש, you have it can't be היסח הדעת, or it's שמירה, you lock it up, but if it's, it says, if you find a knife in the street in ירושלים, you can't use it, why? Because it's a חשש, maybe it became טמא, you never know it was טמא. But if you find it on ערב פסח, since ערב פסח everyone is טהור for קרבן פסח, you could use it. פרעגט תוספות: but there's a different problem, היסח הדעת! The כלי got lost. So תוספות says, the same רבינו אלחנן, since it got lost, there was no דעת שייכות there, so you're not talking היסח הדעת. Anyway, that's the נקודה. So I want to use this as a דוגמא over here, too, בנוגע בנוגע to to our ענין here, בנוגע this גדר of the כלי. The שאלה is אזוי: Is the כלי like the like the א דרך דוגמא like the חצר? The חצר has no דעת at all. If it has no דעת at all, it's בטל to the משלח. So the כלי is completely בטל ממילא to רשות הרבים? Or is it like the second thing, the second thing which like the קטן, and the קטן has a little bit of דעת, in other words, it has חשיבות. If it has חשיבות, so it's not בטל. On the other hand, because it has חשיבות, it has its own מציאות. And ממילא if it has מציאות, it's a מקום פטור. See, a person is a third מדרגה. A person who stands in רשות הרבים, what דין does he have? If someone who stands in רשות הרבים, and someone will put something in his hands from רשות היחיד, he'll be חייב. Why? Because he is בטל to the רשות הרבים. איי, how could he be בטל? If a כלי is חשוב and can't be בטל, so how could a person be בטל? Like I said before, he has שכל, so he's מבטל himself. פארקערט, his מציאות is even stronger! But על כל פנים, the bottom line is Doesn't that, that's because it never rested on So לפי זה, so you say like this, so now we understand the two סברות, why you hold, one סברא holds a מקום פטור, and one סברא holds holds it's a it's a רשות הרבים. If you hold it's חשוב, then it's then it's a a then it can't be a רשות הרבים, it's not בטל to רשות הרבים. And it's too חשוב to be a כרמלית. If you hold that it's מצד it's not חשיבות because it's got nothing, ממילא it's בטל, so it becomes רשות הרבים. So לפי זה you could learn that this ווארט that the אלטער רבי says here in שפ״ה, as a הקדמה, that says אין כרמלית בכלים and דינם כמקום פטור, then יש אומרים רשות הרבים. And the הקדמה was that even though really normally it's a כרמלית, but the because it's a כלי, the חכמים didn't want to be מבטל the מציאות of a כלי. So I want to say it's both ways. לייג צו to what it's saying. If it's a מקום פטור, that means like this, מקום פטור is the סברא that the כלי is חשוב as a מקום פטור. Had the חכמים said that this becomes a כרמלית, they would have מבטל the חשיבות of the כלי. That's the פשט: לא רצו חכמים לגזור לבטל מתורת כלי, they didn't want to change the fact that it's a כלי and it can be a רשות. That's why they didn't make it a כרמלית. You could say the same with פארקערט. If you say a a כלי is a רשות הרבים, why? Because a כלי is בטל. Had the חכמים made it into a כרמלית, they would have given it a חשיבות. So it's the same פשט the other way: לא רצו חכמים לגזור לבטל מתורת כלי, a כלי is nothing and to give it חשיבות they didn't want. And if they didn't want to give it חשיבות, it remains בטל. If it remains בטל, it remains רשות הרבים. So this ווארט could be applied, the חכמים did not want to take it away from תורת כלי. Not to מבטל the כלי could be both ways. And it's a גמרתא both, not to מבטל from the חשיבות of כלי, וממילא that's why they didn't make it a כרמלית and it's a מקום פטור, or they didn't want to take away the חסרון of the כלי and make it as if it's חשוב, they didn't want to, וממילא it remains רשות הרבים. So the

bottom line is that the opinion that holds that it's a מקום פטור holds because a כלי is a מציאות בפני עצמה and it's not בטל. לפי זה I want to say: what happens if there is a מציאות where the כלי is בפירוש, not not a חשוב, the כלי is בפירוש בטל to something else? Then, even the one that holds that it's a מקום פטור would agree that in that case it's not a מקום פטור. Usually a כלי by itself is טאקע חשוב and ממילא can be a רשות, but if it's clear the function of the כלי is obvious for something else, then it's then if this is the סברא, then it would be not a מקום פטור. In our משנה, the man is holding the כלי in his hand. The case of רש\"י where רש\"י says that the כלי is a מקום פטור, is a כלי is laying on the floor. If the כלי is laying on the floor, it's a כלי. A כלי, רש\"י holds, is a דבר חשוב, so can be so it remains a מקום פטור. But the moment you put the כלי in your hand and you're using it as a glove, you're using it as something, so here the כלי is בפירוש בטל to you. So the כלי here is not a דבר חשוב. So here even רש\"י will agree that it's a that it's a רשות הרבים. And that's what תוספות says. תוספות says in our משנה when you stole the basket, תוספות says: why? They're not a כרמלית because it's a כלי and אין כרמלית בכלים. So what is it? רשות הרבים. And that makes it a ד' אמות, but it's still בטל. And it's still because it's not the חשיבות is lost. So it's all based on the נקודה. If we're

going to accept what I said, which אודאי it's אמת or it isn't, but if it's אמת, that the reason for רש\"י holds it's a מקום פטור is because of חשיבות, so there are situations where it's not חשוב, and if not חשוב, then it's like a רשות הרבים. And that's the case of this. ניין ניין ניין. A כלי is always made to do something with it, to put in. The שאלה is, is directly, do you see directly the connection to the person? A כלי lies on the floor, a כלי has a function, and you don't see the person there, there is no connection to the person. It's there for storage, so it has a מציאות. Yeah, so in that case, it's a it's a מקום פטור, because it's חשוב. The moment it's in your hand and you're holding it, then it's not a becomes טפל. And if it becomes טפל, there רש\"י will agree. So תוספות says here the reason why it's called a רשות הרבים because אין כרמלית בכלים כמו שפירש רש\"י. It fits to רש\"י. רש\"י says עיין רש\"י it's a מקום פטור, here רש\"י will agree. And that's the we had the second קושיא: how will רש\"י answer the קושיא if it holds a מקום פטור? רש\"י will admit that here it's not a מקום פטור,