עין זין סימן עין זין עין זין ע״ז תנו רבנן when the first בית המקדש was destroyed נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה groups of young כהנים got together ומפתחות ההיכל בידיהם, they had the keys of the היכל in their hands, ועלו לגגו של היכל, and they went up to the roof of the היכל of the בית המקדש, ואמרו לפניו, and they said to Him, to the רבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, since we're not זוכה to be trustworthy treasurers, cuz we have the key, but obviously they're destroying it so we're not worthy לפניך, הרי מפתחות מסורות לך, so we're giving you back the keys. וזרקום כלפי מעלה. They took the keys and they threw it up. ויצתה כמין פיסת יד, the shape of a hand came out ונטלתן and took them. והם קפצו ונפלו לתוך האור. And they

jumped and they fell into the fire. ועליהם קונן ישעיהו הנביא. ישעיה הנביא crying in in in תנ״ך, משא גיא חזיון. גיא חזיון חזיון is נבואה, גיא is like a mountain. He's saying some נבואה or some Huh? The valley, no? Is a valley there? Yeah. Oh, משא is up, all right. And he said, מה לך אפוא, what is happening now that כי עלית כולך לגגות תשאות? He's talking about ירושלים. ירושלים, yeah. ירושלים the mountains. that you went up all went up to the roofs? תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה, that this is a city which is has תשאות, is good, full and and it's full of פריילעכקייט, עליזה's, and and and הומיה means it's tumultus, and the Uh, commotion. And in this city, this is what happened on the roof. What happened on the roof? The fact is that these כהנים fell off the roof and they all got killed. It's palm. It's palm of the hands. In other לשונות it's other places. לשון palm. They didn't fall because they were consumed in the fire above. Oh, it says ונפלו לתוך האור. Which means what, in the מזבח? No, no, no, no! The fire of the בית המקדש is burning, yeah. In the fire of the בית המקדש. ואף הקדוש ברוך הוא מקרקר עליהם כתרנגולים. The אייבישטער also cries and makes noise over them. In other words, feels bad about that. שנאמר, it says כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, it's a day of מהומה, it's mishmash, and מבוסה is stamp trampling, ומבוכה of crying, לאדני אלקים לאדנ-י אלקים צב-אות בגיא חזיון, in the same חזיון of the this is This is the valley of חזיון. מקרקר קיר as he's crying. מקרקר is like by chickens when they make the noise, go מקרקר by the wall ושוע אל אל אל ההר, and the אל ההר, and the אייבישטער which is crying, he's the boss, to the mountain. But this is all showing that what happened here they the the And the אייבישטער himself is crying over it. Why? The אייבישטער made it happen. So, he made it happen, and he's crying. The יוסף said Why did they kill themselves? They wanted they should torture them, and get out of them where the treasure is. Where the treasure is. Yeah. This is

מסירות נפש. This goes into a whole שאלה whether the the פוסקים, they talk about it, if you're allowed to do it. Commit suicide. If you're allowed to commit suicide in order to avoid like, למשל, if you know they're ah, למשל, when they force you to do עבודה זרה, you have to let yourself get killed. Can you kill yourself before in order to avoid it? So, the whole story with מצדה, then they have the whole discussion in פוסקים in the אחרונים whether they they did it according to הלכה, or not. But we find many stories in Jewish history, דלא עילא, Crusades that the Crusades that they killed their own selves, they killed the children so they shouldn't fall into their hands. Yeah. That's, that's real מסירות נפש. שאל אביך אה, שאל אביך, yeah. Yeah. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת, רב יהודה, the son of רב שמואל בר שילת, said משמיה דרב, in the name of רב, כשם שנכנס אב ממעטין בשמחה, just like when אב comes, you have to minimize in שמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. When אדר comes, you have to מרבה בשמחה. Here you have the famous ווארט, I think the the Kozhnitzer Maggid says it, others say it also, that כשנכנס אב, when אב comes, ממעטין, you have to minimize in bad things. How? בשמחה. In other words, even אב, שמחה is always the right thing to do, so ממעטין בשמחה. Yeah.

אמר רב פפא, so רב פפא said, הלכך, therefore, האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו״ם, a ייד who has a dispute, a court case with a גוי, באב, in this month of אב, לישתמיט מיניה, try to push it away, push it off, דריע מזליה דישראל, it's a bad מזל for the יידן, so it's not good for you. On the other hand, if it's באדר, ליזל בהדיה. אדר you should go, פארקערט, try to make it on אדר, דבריא מזליה דישראל, the מזל of the יידן are strong, is strong in the time of אדר. אין מזל לישראל? Huh? What about אין מזל לישראל? Well, what does חסידות say? I mean we are above the מזל, מזלות. No, it says אין מזל לישראל. The דרגא of אין is the מזל. And the פשט is, מזלות is by יידן also, אלא מאי, a ייד has a כח to תשובה, תורה, תשובה, תפלה, to change the מזל. But why should you have to go and change the מזל when לכתחילה? And anyway, certain מזלות that it talks about in the גמרא that a ייד is allowed to follow. The גמרא says in שבת a whole סוגיא there about different מזלות that a ייד, if you do this and do this, if your מזל of מאדים, so then become a שוחט and a מוהל. So can't we say that we have the כח to rise above even in אב, this Yeah, we have the כח. But in אדר, we have even more כח. Okay, since we quoted something that רב יהודה the son of רב שמואל בר שילת said in the name of רב, so we already, like the גמרא always does, goes into many other things. There's a פסוק that says, לתת לכם אחרית ותקוה. השם is going to give you an end, you shall have something at the end, and some hope.

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, what things did the אייבערשטער give that there is hope there? אלו דקלים וכלי פשתן. דקלים are palm trees. Why? Because they give fruit, so if you have that, you already have what to eat. And then כלי פשתן is flax that grows, so you have to make clothes. Then there's another פסוק, it says, כריח שדה אשר ברכו השם, that when יעקב came to take the ברכות, יצחק said I smell, ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם, the ריח of my son smells like the ריח of the field that השם blessed it. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, a field of what? כריח שדה של תפוחים. The field of the smell of a field of apples. Now, obviously, על פי קבלה, חקל תפוחין it goes into this whole מדרגה. Yeah. So the גמרא ווייטער, תניא, it says in a ברייתא, תשעה באב שחל להיות בשבת, תשעה באב is שבת, which obviously it's pushed off, so we fast on Sunday, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת, or לכתחילה if תשעה באב is on Sunday, in both cases לפועל the fast day is on Sunday, אוכל ושותה כל צרכו. On שבת, you could eat as much as you want, not only in the morning, even the סעודה המפסקת, the סעודה that goes right before the תענית, you could eat as much as you want, ומעלה על שולחנו, you can put on your table, אפילו כסעודת שלמה בשעתו, even like the סעודה of שלמה המלך he did in his high day, in the head, best time, and the פסוק goes into the food that they brought, it was ממש א גוזמא. You're allowed to have that same amount. That's one thing. And the reason is because שבת, there is no אבילות. Who could eat that much? No, it says כל צרכו, it doesn't mean more than you need, but you can eat as much as you need and the best, געשמאקסטע food. Even though on the weekdays, when you eat a סעודה המפסקת, you're only you're not allowed to eat only one מאכל, and this, it's a גאנצע דין, the last סעודה that you eat before the תענית. Here you could eat the greatest סעודה, because שבת. So by חסידים טאקע, שבת of of still a שבת of the three weeks, שבת of the nine days, שבת תשעה באב itself, as far as הנהגה, it's not like by some people, מתנגדים, they dress they don't dress with בגדי שבת, they sing לכה דודי with the ניגון איכה, and they say the הפטורה with the ניגון איכה, this is נישט. עשרה בטבת if it falls in שבת, שבת, אבל תשעה באב נישט, אוועק. דער אבודרהם זאגט. התחלת פורענות. דאס איז ער, yeah. But we don't פסק'ן like that anyway. First of all, it could never happen. Can never happen, but but the הלכה In theory it had. So רש\"י says clearly in the גמרא not like that. רש\"י says that if it would be on שבת, we'd push it off. The אבודרהם holds that you would say, and he says we learn it out from a לימוד, because it says בעצם היום הזה סמך מלך בבל, and in כיפור it says בעצם היום הזה תענו את נפשותיכם, so גזירה שוה, but you have to fast. But the reason is because it's התחלת הפורענות, התחלת הפורענות. That's that's באמת, that's the source of תשעה באב, if not for that there wouldn't be תשעה באב. קשה מפורענות. קשה מפורענות. Actually we learned yesterday also that when ר' יוחנן said that had he been by the חורבן בית המקדש, he would have said they should fast on the tenth, because the tenth was the time when it really burnt. So the גמרא says, and why טאקע didn't they do that? התחלת פורענות. The גמרא use the לשון here, The beginning. אתחלתא דפורענותא עדיפא. אתחלתא, the beginning. And here also the beginning of the whole ענין of the חורבן started with עשרה בטבת. What's פורענות? Punishment. Punishment, okay. Everything depends on the beginning. Then it goes on with the דינים of of of the Three Weeks, of Nine Days. אסור לספר ולכבס, you can't take a haircut, you can't wash your clothes, מראש חודש עד התענית, from ראש חודש אב till תשעה באב. דברי רבי מאיר, that's רבי מאיר's שיטה. רבי יהודה אומר, רבי יהודה says כל החודש כולו, the whole month. That's a שיטה the whole month. And רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו אסור אלא איזה שבת בלבד. He says it's only אסור the week, that week of תשעה באב. And we're talking about על פי דין it's like a more חומרא. תניא אידך, a different ברייתא says, נוהג אבל מראש חודש עד התענית, דברי רבי מאיר, that אבלות starts from ראש חודש till תענית, until nine days. רבי יהודה אומר כל החודש כולו אסור, the whole month is אסור. And רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו אסור אלא איזה שבת בלבד, only that week. So it says in the ברייתא here, what's the difference here? The difference is that the first opinion says מראש חודש עד התענית, he says also, רבי יהודה says כל החודש, כל החודש, and רבן שמעון בן גמליאל says only איזה שבת בלבד. Okay. So it's not a סתירה, it's just a different נוסח ברייתא. אמר רבי יוחנן, רבי יוחנן said, ושלושתן מקרא אחד דרשו. All three דרשן the same פסוק. See what it says, when השם said there'll be a חורבן he said, והשבתי כל משושה, I'm going to destroy all your happiness, חגה, חדשה, ושבתה. Your ימים טובים, your חודש, and your שבת. מאן דאמר מראש חודש עד התענית, the one that says from ראש חודש till תענית, מחגה, learns חגה, learns the חג. Well, ראש חודש is a חג, so he says from the חג. מאן דאמר כל החודש כולו אסור because he learns the word מחדשה, it says חגה, חדשה, ושבתה. מאן דאמר כל השבת כולו אסור, אסור is משבתה, he learns out from the word שבת. זאגט די גמרא ווייטער: כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב. All the מצוות that apply to an אבל apply to תשעה באב. And then it continues:

אסור באכילה ושתיה, you can't eat, that's that's not part of it. אבל, he's allowed to eat, an אבל doesn't have to fast. So he says two things. Number one, he says, אבלות goes on. All the דינים of אבלות go on תשעה באב also. Besides that, תשעה באב is אסור באכילה ושתיה, you can't eat and drink, בסיכה, you can't smear yourself, בנעילת הסנדל, you can't wear shoes, תשמיש המטה, you can't תשמיש המטה, and אסור לקרות בתורה, בנביאים, ובכתובים. Doesn't mention רחיצה here, but the five עינויים is רחיצה... אכילה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה... יד יוסף there. Asks שאלה, right there. Oh, he adds it in the words: so they claim איבער רחיצה. שתיה וכולי, איבער רחיצה. Okay, and the רי״ף and the רא״ש are not גורס אכילה ושתיה, any... but רחיצה is one of... Yeah, yeah, just adds that's the גירסא. אכילה ושתיה is איינס. 'Cause in the schools, in the חדרים, מען לערנט מיט די קינדער חמישה עינויים, לערנט מען זיי אכילה ושתיה צוויי, אבער תשמיש המטה דערמאנט מען נישט, so you always say it's five, but בדרך כלל, אכילה ושתיה is one, סיכה is another, נעילת הסנדל, תשמיש המטה, רחיצה. And then also אסור לקרות בתורה, נביאים, וכתובים. You can't learn תנ״ך, תורה, נביאים, וכתובים; לשנות, משנה, you can't learn משנה; מש״ס, ש״ס, ששה סדרי משנה; can't learn מדרש, הלכות, אגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות, you could learn something you're not familiar with. You could read חומש in a thing, why? 'Cause it doesn't give you שמחה. If you don't know it, and you have to start from the beginning. If you know it, and your חזר'ינג is one thing, but if then you enjoy it, but if you don't know it you don't enjoy it, so that's okay. ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, and you could read משניות, learn משניות that you are not used to. Interesting, I like always learning new things. Liking and enjoying is two separate things. Okay, some people like a challenge, right? But doesn't mean they enjoy it, it's different things. קורא בקינות, you can read קינות, which is איכה and איוב, ובדברים הרעים שבירמיה, and in ירמיה you have the bad things you could learn. ותינוקות של בית רבן בטלין. No school, you don't teach the kids on תשעה באב. משום שנאמר, 'cause it says, פקודי ה׳ ישרים משמחי לב. Because the תורה, the commandments of השם are straight, they make you happy. So if you learn they make you happy, so you shouldn't learn. And רבי יהודה אומר, אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, you can't even read מקרא in the place where you're not used to... that that that they shouldn't remain idle. Look at this יד יוסף. I know. Oh, that's different, that's not the פשוט the פשוט'ע גירסא. אינם בטלים, yeah. I mean the schools... I don't know if there's a גירסא here... אינם בטלים, okay. Do they have a היתר? The rebbe should get the day off! They don't get such a, they don't get such a געשמאק. Yeah, I used to have a rebbe, he said, \"No, we have to learn, because it's not a עינוי for you.\" Right, it's not a שמחה for you, you know, it's a עינוי. It's no שמחה, yeah. Yeah, right. Someone told his kids, \"You have to learn, 'cause you don't like it.\" According to יד יוסף, there are two גירסאס here. רבי מאיר says There's a גירסא puts in a whole new piece. רבי מאיר says אינם בטלים, and רבי יהודה says that they're, they're they are בטל. And he also adds that you can't even read במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא he could read איוב, קינות, דברים הרעים שבירמיה, the bad parts of ירמיה, ותינוקות של בית רבן בטלים בו. This גירסא they are בטל, שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, ממילא בטל. So then when the רבי said to somebody when he is אבל that the פעולת פורת שרייבט, writes in the name of the אלטר רבי that פנימיות התורה, חסידות you could learn. Why? The whole reason you can't learn it is because פקודי ה' ישרים משמחי לב, it says אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו. So to learn פנימיות התורה you have to, פארקערט, more serious, as a ממילא, so you could learn. So it's a great, but למעשה we we still What about if you know you get a געשמאק from חסידות? למעשה, the דוגמא of תשעה באב, we don't. Yeah. Even חת\"ת is only learned at night, at day time we don't and after, yeah. זאגט די גמרא:

אמר רב יהודה אמר רב, כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי. This was the custom of רבי יהודה ברבי אלעאי. ערב תשעה באב מביאין לו פת, ערב תשעה באב פארנאכט they would bring him dry bread במלח, salt. ויושב בין תנור וכיריים, he would sit down like in a corner between the oven, two types of oven. ואוכל ושותה, ואוכל, and he would eat the bread, ושותה עליה קיתון של מים, all he would do is drink some water. Those days they used to drink wine and this, so they could, couldn't drink wine. ודומה כמי שמתו מוטל לפניו, and he would feel, how does a person feel when someone חס ושלום died in his family and and and it's before the קבורה yet? You can imagine how he felt, that's how he felt then. זאגט די משנה: אמר רבן שמעון בן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל said: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, there were no such ימים טובים to יידן like חמשה עשר באב and יום כיפור, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, daughters of ירושלים would go out with white clothes borrowed. And the reason they would borrow, כדי שלא לבייש את מי שאין לו, cuz some didn't have. If they didn't have, they would have to go borrow, they would be embarrassed. But now that everyone borrowed, so no one knows if you have or you don't, you borrow. כל הכלים טעונין טבילה, any clothes that he took you had to טובל it, because you never know which person wore the clothes. Maybe the clothes was worn by a woman who's טמא, so the clothes is טמא. So to make, so they would wash, even though somebody told you that, you know, this is not טמא, it was clean, doesn't matter, not to make any changes. So people who were טמא and this shouldn't be embarrassed, so you do it by everyone.

ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, and the daughters of ירושלים would go out, they would dance in the vineyards. ומה הן אומרות, and what would they say? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. Pick up your eyes, decide. In other words, think what you're going to choose, who you're going to choose for your wife. אל תתן עיניך בנוי, don't put your eyes to beauty, תן עיניך במשפחה, good משפחה. And they would quote the פסוק, שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל. חן, grace, is lie. Beauty is הבל, is נארישקייטן. אשה יראת ה', a woman who has יראת ה', היא תתהלל, is praised. Now there's a a טייטש here. Who does the word היא go on? So פשט goes on the woman. And there's a טייטש that חן, הבל, חן and יופי are הבל, but if you have יראת ה', then היא תתהלל, then the יופי is good, יופי ווי דעם צוזאמען. צוזאמען. Like we find in חומש on on שרה, רבקה, רחל, I mean they're all says if it's nothing, if it's שקר and הבל, who cares about it? It depends if it's an expression of the, because really by צדיקים, the outside is a reflection of the inside. If their inside is beautiful, then their outside is beautiful. Who's whose ווארט is that? Is there a resource for that? מדרש? I heard it by a פארברענגען from the רבי. Okay. ואומר, there's another פסוק that says, תנו לה מפרי ידיה, give her from the fruit of her hands, ויהללוה בשערים מעשיה, and they should praise her in the in in the gates of מעשיה. In other words, the עיקר is here Good deeds. Good good deeds, how she behaves, it's not סתם beauty. וכן הוא אומר, there's another פסוק that says, צאינה וראינה בנות ציון, that the daughters of ציון should go out, במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. It goes on the אייבערשטער. שלמה goes on the אייבערשטער, she's מלך שהשלום שלו. בעטרה, the crown that his mother gave him, who's his mother? That goes on the יידן. יידן give a crown to the אייבערשטער. ביום חתונתו, the day of the חתונה, וביום שמחת לבו, the day of his happiness. ביום חתונתו, זה מתן תורה, the day of his חתונה is מתן תורה, וביום שמחת לבו, the day of the happiness of his heart, זה בנין בית המקדש. שיבנה במהרה בימינו. Is that שיר השירים? Huh? Is that שיר השירים? What? I know it says it refers to שלמה המלך, no? Yeah, yeah, פשט פשט. That's the first פסוק. Yeah, but the גמרא דרש'ס, it goes דרש'ס on the אויבערשטער, and that goes that they that and and the reason we bring this פסוק is why עפעס do they do it on יום כיפור? ט״ו באב. Because, you know, שמחת לבו. ביום שמחת לבו is בנין בית המקדש. בנין בית המקדש is is יום כיפור because the יום כיפור, בית המקדש was actually was actually built the the חנוכת בית המקדש took place on יום כיפור. חנוכה? Is חנוכה? חנוכת בית המקדש took place on יום כיפור. It was 14 days. They ate on יום כיפור that year. So this is the day, the special day of שמחה. And it's פארבונדן with מתן תורה also, because יום כיפור were the לוחות שניות. Second לוחות were given on יום כיפור. So all this is פארבונדן. So ביום חתונתו זו מתן תורה also goes on יום כיפור. Doesn't go on שבועות, because otherwise they would do it on שבועות. It goes ביום חתונתו is the day of מתן תורה the second time, which is יום כיפור when this the second לוחות were given. חנוכת הבית wasn't in, not ניסן? That's the משכן. Oh, that's the משכן. Talking about בית המקדש by שלמה המלך. When they would go and do this for the שידוכים, this wasn't everybody. This was like to for the שידוך crisis that they needed? I don't know. It's a hard גמרא to understand. Especially יום כיפור, ניט נישט געהאט וואס צו טון? The בחורים had nothing to do but go out and watch the

girls dancing? Seriously? No, wasn't it was on ט״ו באב? Both! לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן, not בה, שבהן. שבהן. Yeah, they did it on יום כיפור, too. On יום כיפור, but this is all, we're talking about people who are It's like a in the higher מדרגות. They needed a שידוך. Yeah, so why do it on יום כיפור? Choose a different day. On יום כיפור, you have to be in שול, you have to דאווען, you have to it's fast, and In בית ראשון, they didn't have a lot of תפילה. I don't mean מצד גשמיות פשוט that we have a סידור, a long מחזור. I mean פשוט it's a day of you have to reflect, a day of thinking, a day of being serious. Yeah. יישר כח.