Okay, we're holding here, beginning of פרק אין עומדין. תני, learned ברייתא, לא יעמוד אדם ויתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק. A person shouldn't, he start davening, not when he stop talking, לא מתוך שחוק, not when he's laughter, לא מתוך קלות ראש, not when he's גרינגשעציק, or if you're lightheaded, לא מתוך דברים בטלים, not if you talk דברים בטלים, אלא מתוך דבר של, דבר של תורה. He should start davening from some part of תורה. And it's not only In other words, whatever you finish before you start davening has to be finished with תורה. You could talk other things, but before you daven, make sure to finish off with דברי תורה. Then you should be able to start davening. שכן מצינו בנביאים הראשונים, we find by the first נביאים, שחותמין את דבריהם בדברי שבח ובדברי נחמות, that they used to finish that each נביא finishes with praise of השם, נחמה, comfort for the יידן, that's how they finish. So we don't choose the same thing? How do we do it? Huh? How do we do it? How do we do it? We say אשרי. שלום עליכם. Those who know what the פרשה of the שבוע... Huh? Doing שמונה עשרה, no? Doing שמונה עשרה. So, when we finish שמונה עשרה, what do we do? That's No, before שמונה עשרה, but you should finish whatever you're doing before you get to daven with good things. אמר רב אלעזר, רב אלעזר said, you're right that the נביאים finished their words with good things, אבער חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. He finished off with rebuke. אמר ליה רבי יוחנן, רבי יוחנן said, \"No, איהו נמי בדברי נחמות חתם, he also finished with comfort, ומאי, because the end is כה תשקע בבל.\" See, תוספות says that if you look in ירמיה, two פרקים before the end, two קפיטלאך before the end, he talks all about the destruction of בבל. Because before that, he talks about the destruction of the בית המקדש, and then he says, \"Who's going to destroy the בית המקדש? בבל. And then you know what's going to happen to בבל? אייבערשטער will punish, the whole thing.\" That's the And then there's two more פרקים of continuing two two קפיטלאך. So really his נבואה finished with these words. So really, he's also finishing with something good, that בבל will sink. כפי שהיה ירמיהו חוזר ומתנבא על בית המקדש, since he was constantly saying נבואה on the בית המקדש will be destroyed, יכול בחורבן בית המקדש חתם, so we'd think he finished also talking about the חורבן, תלמוד לומר, that's why it says, עד הנה, this is in ירמיה נ\"א, there is still another two קפיטלאך, עד הנה דברי ירמיהו, till now, this is the end of the words of ירמיהו, במפלה של מחריביו חתם. He finished with the מפלה of those that destroyed the downfall of those that destroyed the בית המקדש. ולא חתם בדברי תוכחות. And he did not finish with words of rebuke to the יידן. פרעגט די גמרא, so you're telling me no place the נביאים finished, everything is with good? והכתיב, doesn't it say in the end of ישעיה, והיו דראון לכל בשר, they're going to be like embarrassment for everybody? So he says that's not talking about the יידן, בההיא לישנא דגוג ומגוג עסקינן, it's talking about the army of גוג ומגוג who'll fight against the יידן. Then he says, והכתיב באיכה, we know, finishes also with the words כי אם מאוס מאסתנו, that you disgust with us, you are disgusted with us. So the גמרא heard that's not the פשט. If you remember from תשעה באב, there are two פסוקים, there's one פסוק, the end of the end is two פסוקים: השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, make us return, then the next פסוק, כי אם מאוס מאסתנו. What we do is, when we say איכה, at the end, after we say the last פסוק, which is not so good, we repeat the פסוק before. But he says even the last פסוק is not bad, because you have to read the two פסוקים together. השיבנו תחת כי אם מאוס מאסתנו, make return us instead of being מואס with us. So even though it finishes with being disgusted, but that doesn't mean he's disgusted, forget it, he's saying, \"I'm going to make you return instead of being disgusted.\" איז דען נישט געבליבן כי אם מאוס מאסתנו נאך השיבנו? דער סיום פונעם פסוק איז מאוס מאסתנו. ניין, ער וויל דאך טייטשן אזוי: השיבנו תחת... אז ער האט געזאגט מאוס מאסתנו בעפאר השיבנו, איז די סמיכה פון מאוס מאסתנו... דאן וואלט געווען א סדר הזמנים, first מאוס מאסתנו then השיבנו. You want to say that השיבנו is in the place of מאוס מאסתנו, that only works if you go this way. Then they appear to be negative, but they're really not. That's why we say it. That's true. Which is Yeah, yeah. Interesting. Yeah. Because we're supposed to feel bad, but yet, not that bad. It sounds bad, that's all. Yeah.

אף אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דברי תורה. אליהו, when he left אלישע, and he went up to שמים, what did he finish with? Also words of תורה. Where do we find it? Because it says, ויהי המה הולכים הלוך ודבר, דיבר, they were, he was walking, אליהו was walking with אלישע, and they were talking. ובמה היו עסוקין? And this was right before אליהו left, was taken away to שמים, What were they talking about? דחד, רבי יודן בר זבידא אמר, he said, בקרישמע היו עסוקין. They were involved in קרישמע. How does where does that say קרישמע? So he says, היך מה דאת אמר, because by קרישמע it says, ודברת בם, and here it says, הולך ודיבר. So, it's the same thing, it was קרישמע. רבי יודן בר פזי אמר, בר פזי says, בבריאת העולם היו עסוקין. They were involved talking about the creation of the world, which I guess means praise of the אייבערשטער that he created the world. Where do we see that in the פסוק? 'Cause היך מה דאת אמר, like it says, בדבר השם שמים נעשו, שמים was made with the דבר, the דיבור of השם, so when it says הולך ודיבר, it goes on that. רבי יודן בריה דרב יודא אמר, he says, ובנחמות ירושלים היו עסוקין. They were involved in the comfort of ירושלים. כמו דאת אמר, like it says, דברו על לב ירושלים, and the אייבערשטער said to ישעיה הנביא to comfort the אידן, he says, דברו, talk על לב ירושלים, and here it says, דיבר. ורבנן אמרי, רבנן said, במרכבה היו עסוקין. They were involved in the מרכבה. היך מה דאת אמר, like it says, right after they finished talking, it says, והנה רכב אש וסוסי אש, then came a רכב אש, a wagon of fire and horses of fire came. So, since it says that, that's what they were talking about, so they were talking about the מרכבה. Something a bit further: רב חזקיה, רב יעקב אמר, רב אחא, רב יוסף בשם רב יוחנן, they all said this, לעולם אל יהא הפסוק הזה סוס מתיר פיך. This פסוק that he's going to mention should never leave your mouth. Which פסוק? השם צבקות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה. השם is always with us, he protects us, the God of יעקב forever. רב יוסי בריה דרב אבין, רב אבהו בשם רב יוחנן, אמר בחברייא, they all said a different פסוק is the most important פסוק you should always remember: השם צבקות אשרי אדם בוטח בך. השם, אייבערשטער, good is lucky is the person that trusts you. And רב חזקיה בשם רב אבהו, he says, this is what you should always say: יהי רצון מלפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו, let it be the will that you, השם, our God and God of our fathers, שתצילנו, you should save us, משעות החצופות, הקשות, הרעות, היוצאות, המתרגשות לבא לעולם. From and the מפרשים said these are levels in how bad it is. חצופות is the worst, קשות is not as bad, hard, רעות is bad, יוצאות goes on המתרגשות לבא לעולם. That means that any type of thing which is negative, you ask the אייבערשטער should protect us from such times. So, that's what a person should always be דאווענעןing for. \"Do we say anything like that specifically?\" \"No.\" \"חצופות we ever remember?\" \"I don't think חצופות. הקשות, I don't think.\" \"Yeah.\" \"We say in ברכות השחר.\" \"Well, we say המתרגשות לבא לעולם, definitely save me from that.\"

אמר רבי פנחס בשם רב הושעיא, רבי פנחס said in the name of רב הושעיא, המתפלל בבית הכנסת, if you דאווען in a שול, כאלו מקריב מנחה טהורה, like you מקריב a קרבן מנחה, a טהור'דיקע מנחה. And why דווקא מנחה? 'Cause a מנחה has something that a קרבן of a בהמה doesn't have. רש\"י says, נפש כי תקריב, it says by מנחה, נפש, רש\"י says, because who brings a קרבן מנחה? A poor person. And when he brings his little bit of flour, he's so poor usually he's poor that he can't even afford it. So, his giving little bit of flour, he's giving up his own נפש. So when you, so a קרבן מנחה means you're giving up of yourself. So if you דאווען in שול, I should send this on email, yeah, or the whole A1, that if you דאווען in שול, then you're like מקריב a קרבן מנחה טהורה. Like the פסוק, מאי טעמא? Where is the What was the reason, where do we see it? כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית השם. הפסוק says that the house of השם, which is a שול, is like bringing like the אידן would bring a מנחה בכלי טהור, and that's בית השם, that's if you דאווען in the שול. \"Have to say טהור, huh?\" \"If you just say you brought it, why would it have to say טהור?\" \"Stresses the point here, it's טהור.\" \"קרבן מנחה, but he That's a תפילת מנחה, we're talking about a קרבן מנחה.\" רב אבהו בשם רב אבהו, רב אבהו himself said in the name of רב אבהו, from a different פסוק we see that you should דאווען in שול. \"רב אבהו said in the name of רב אבהו?\" \"Nice to see. It's a different רב אבהו.\" פסוק says, דרשו השם בהמצאו, search for השם, that's דאווענעןing, where he is found. היכן הוא מצוי? Where is the אייבערשטער found? בבית הכנסת ובבית המדרש, in שול, in the ישיבה. And the פסוק continues, קראוהו בהיותו קרוב, call him when he's close. היכן הוא קרוב? Where is he close? בית הכנסת ובבית המדרש. So you should דאווען in שול. \" השם is all over.\" \"Huh?\" \" השם is all over.\" \"I know, that's how do we say that he was in the בית המקדש, that was his house? השם was all over. Obviously there are levels. And the שול actually is called בית המקדש מעט, it's a miniature בית המקדש.\" \"So today...\" \"Huh?\" \"Today you go...\" \"Yeah, you do.\" went through the books over and over. So you better not build like that. Then they don't, then they lose the קדושה if they don't? Yeah. There are certain things that make a תנאי, certain הלכות that apply don't apply nowadays because it says in the גמרא that בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין. There's a תנאי that you're able to eat there, otherwise how can you have a קידוש in שול? לכתחילה. So because there's a תנאי that you make, and when you make a תנאי לכתחילה you're allowed to.

אמר רבי יצחק בריה דרבי אלעזר, רבי יצחק the son of, by the way רבי אלעזר said, ולא היא, not only as we said before it's a good place to דאווען, אלא שאלקים עומד על גבו, the אייבערשטער stands on top of them. When you דאווען in שול, the אייבערשטער is on top of you, which means he's on top of you, he hears better, he's close to you, so he accepts your תפילות better. מאי טעמא, where do we see this from? It says אלקים נצב בעדת אל, the אייבערשטער stands in the עדה, in the community of the אייבערשטער, בקרב אלקים ישפוט, and he judges בקרב אלקים. But this is a place where there is the עדה, where is the עדה? In שול. Ten people. Ten people, and that's where the אייבערשטער is.

רב חסדא אמר, רב חסדא said, זה שנכנס לבית הכנסת, when you go into שול, צריך להכניס, ליכנס לפנים משתי דלתות, you have to come in within two doors, the size of two doors. In other words, some people come in and they stay by the door. You have to come in at least space of two doors. מאי טעמא, where does it say that? Because it says the פסוק like this: אשרי אדם שומע לי, the אייבערשטער is saying lucky is a person who listens to me, לשקוד על דלתותי יום יום, to be often come to my doors every day. Doesn't say דלתותי ולא דלתי, my doors, not my door. מזוזות, the פסוק continues also, ולא מזוזה. אם עשה כן מה כתיב תמן? If he did do it, if a person goes in and goes into the שול, I think the שכל of it is if you go and stand right by the door at the end it means that you're ready to leave. You you're like Right, nobody Right, yeah, you stand there you're not really want to be there as you That's right. And if you do come in properly, what does it say? כי מוצאי, the פסוק continue, כי מוצאי מצא חיים, find life. Is the מזוזות because on two doorposts which is one door? One Would you say that there's the right and the left is two, two two מזוזות? Yeah, but that's only one מזוזה. I understand we're talking about doorposts. No, but that's an אמת. Yeah.

רב הונא אמר, רב הונא says: זה שהוא הולך לבית הכנסת, when you go to שול, צריך להקל את רגליו, you have to make your light feet light, it means you have to go fast. מאי טעמא, where does it say that? It says ונדעה נרדפה לדעת ה׳, let me run to know ה׳. So when you're going to שול to דאווען to ה׳, you have to run. וכשהוא יוצא, when you leave, צריך להלך קימעא, go slowly. מאי טעמא, what the reason? Because it says כי עתה צעדי תספור, and if he's, for now you count my my steps. That means when you're finished, when you leave, because if you leave fast that means you want to get rid of the שול. If you go slow to שול, means you're not so interested. So you have to go fast to the שול and leave out of the שול. זאגט די גמרא ווייטער: Is that different on שבת? I remember that being an הלכה always for שבת. No, totally. I think on שבת you're allowed to run. Go fast? Go fast, yeah. Down on שבת. But you should walk differently on שבת. Huh? Walk, maybe you should run on שבת. No, you can't run, it's אסור לרוץ, but you can go fast.

The גמרא tells a story which we learned actually in בבלי also. אמרי עליה על רבי חנינא בן דוסא, they said on רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, once he was standing and דאווענען, ובא חברבר והכישו, came a snake and bit him, ולא הפסיק את תפלתו, he didn't stop דאווענען. Now this is a snake which it says over there which is a ערוד, the גמרא ערוד, which is more poisonous, so if it bites a person, he dies, unless there is an עצה, the גמרא says. אז הלכו וכאשר, they went, ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי על פי חורו. They saw when they came they saw it bit bit him, but the the snake died. The גמרא here doesn't even say the details, over there it says that he, there was a hole where it was, so he put his foot on the hole, and the snake bit him, and the snake died from the bite. אמרו, so they said, אוי לו לאדם שנשכו חברבר, אוי וויי to a person that the snake bit him, אבל אוי לו לחברבר שנשכו רבי חנינא בן דוסא, אוי וויי to the snake that bit רבי חנינא בן דוסא. Then the גמרא asks, מאי איסקידיה דהאי חברברא כד אתי למנשך לבר נשא? What should we do when this snake does bite a person? It's poisonous. Why why the snake died? Huh? Why did the snake die? בחור, in his, it was a מזיק and his זכות killed him. We'll see in a second anyway how it happened. Just a second. So the גמרא asks, what do you do if a snake like this kind ערוד bites you? Says like this: אם בר נש קודם למיא, if a person goes to the water before the snake, חברברא חברברא מיית, the snake will die. אי חברברא קדים למיא, if the snake happens to get to the water before you, בר נש מאית, a person will die. It's a סגולה. אמרו ליה תלמידיה, so the תלמידים said to him, רבי לא הרגשת? You didn't feel the snake bit you? אמר להם יבוא עלי אם לא ממש היה ליבי מכוון בתפילה. That means like a curse, I should be cursed if I wasn't מכוון. I was מכוון in davening, I didn't feel it. אם הרגשתי, if I would feel it. אמר רבי יצחק בר אלעזר, he said, how did the snake die? ברא הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו. The אייבערשטער created a spring under his feet. וממילא, since we said if the person gets to water before the snake, the snake dies, exactly what the אייבערשטער made. The אייבערשטער made the water come, the water came, so his feet were in the water, וממילא the snake died. לקיים מה שנאמר, this fulfills the פסוק where it says, רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. The will of those that fear him the אייבערשטער does, and he listens to their תפילות. So he listened to his תפילה that he didn't die, and he made this נס that the מעיין should come. So I always wonder, why did they have to make such a נס? Why didn't they make a נס that the snake died? Why do you have to make a נס of the water and everything? It's more מולבש בדרך הטבע, I guess. To make a מעיין all of a sudden is more מולבש בטבע than a snake dies? I think a snake could die, it could die. But to have a water, a spring pop up in a place where there is no water is a bigger נס, it sounds like. So the אייבערשטער made this נס. But the water is under the ground, yeah, diamond. Listen, I don't know, I've done Nu, so? Nu, nu, but yeah, but still this גופא the אייבערשטער could have made the snake died. They made What do you even want to show us, like like in a ירושלמי? Okay, thousand ways. That could be is that's a סגולה, exactly, that's a טבע. A סגולה in טבע. But this is a נס, clearly a נס, it said it's a נס. The אייבערשטער created something. It has to follow the general rule that if you reach water first, the snake will die, for everybody else. Because then it wouldn't go along with that general rule. When learning, we're learning that rule. Huh? By everything. מבול, why didn't they all die? What do you need a מבול for? A year, it took a whole year when he could Yeah, yeah. The things are lessons to be learned out of it. That's for sure. Every every story is a lesson, yeah, everything is lessons. The water's to arrange the מנינים. Three, if we could have, if it's possible. Can we finish דער וועגן?

כשם שתחיית המתים חיים לעולם, the גמרא said just like תחיית המתים after they'll live forever, כך ירידת גשמים חיים לעולם. Rain is always coming. And רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא. רבי חייא learned it out from this פסוק. It says like this: יחיינו מיומיים, Hashem will make us live two days, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. Two days is עולם הזה and עולם הבא, whatever, and יום השלישי goes on תחיית המתים. And then it says after that, ונדעה נרדפה לדעת את ה', let's run to know Hashem, כשחר נכון מוצאו, like the morning, and the פסוק finishes off, ויבוא כגשם לנו, like a rain. וממילא, since the פסוק goes one after another, one talks about תחיית המתים, one talks about the rain, so we see that תחיית המתים and the rain go together. What are the first two days? Huh? What are they? He says עולם הזה and עולם הבא. And then there's other תחיית המתים. ביאת המשיח and and תחיית המתים. Okay. Well, we need if possible three מנינים, if possible. Because I see so many people are here for the שיעור, so we have enough people for three מנינים. What what שיעור is that? It's the פלפול שיעור. Oh, okay. People didn't hear it. 25? Eh, someone walked out. אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי